דילוג לתוכן העיקרי

ברכו את ה' המבורך

שאלה

ב"ה למה אומרים בסוף התפילה בשחרית וערבית ולא במנחה? יש נוהגים לומר לפני עלינו ואחרים אחרי עלינו. למה? יש נוהגים שלא לומר ברכו בסיום תפילת שחרית של שבת. למה?
תודה

תשובה

א. הדבר פשוט שעיקר אמירת ברכו הוא כפתיח לברכות האונה של ק"ש בשחרית ובערבית. ואמירת ברכו עם ברכות אלה נאמרים רק בעשרה. י"א אפילו שישה (הרמב"ם) שטרם אמרו ברכו וברכות אלו. וי"א שבעה (ר"ת).
ב. אבל תלמידי רש"י כתבו בשמו שאפילו בשביל אחד שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע, ואפילו אותו שכבר שמע יכול לחזור ולפרוס בשביל האחד שלא שמע (טור, או"ח, סט). פריסה האמורה: קדיש, ברכו, וברכה ראשונה של יוצר (טור, שם).
ג. ואמנם כתב ב"י, או"ח, סט, בשם מהרי"א ז"ל שנהגו העולם כרש"י, "אבל יש להיזהר שלא יאמר ברכו, אם לא יהיה שם אפילו יחיד שרוצה לברך על שמע". וכתב הב"י, או"ח, קלג, בשם הריב"ש: "ואם כל הציבור שמעו אותו (=את ברכו) קודם הברכות. אין לאמרו כלל לאחר התפילה, והאומרו הוא טועה".
ד. ואמנם בשו"ת הריב"ש, שלד, דן לגבי מנהג שנהגו לומר ברכו אחרי הקדיש האחרון. ובא חכם אחד וביטלו, בטענה שאין לומר ברכות מאחר שאין ברכה לאחריו. והמקומיים התנגדו לו בטענה שזה מנהג אבותיהם. והריב"ש קבע שאם כל הציבור שמעו הברכות, אין לומר ברכו. והאומרו טועה. עם זאת הוא ציין שבברצלונה נהגו לומר בשחרית בחול, אחר קדיש, ברכו, כדי להוציא אותן יחידים שלא השכימו קום ולא התפללו עם הציבור, ולכן בשבת ובמועדים, שמאחרים לצאת מבית הכנסת, וכולם כבר התפללו, לא אמרו ברכו. וכך נפסקה ההלכה בשו"ע, או"ח, קלג, ובסי'ד רפו, ה. ה. למרות האמור לעיל, נהגו אשכנזים לומר ברכו גם בשו"ת, בגלל המאחרים. וכן גם ספרדים. עיין מקורות, שו"ת יביע אומר, או"ח, ח"ב, ה, אות
ב. ובעלי הסוד תמכו בכך. והיו שאמרו ברכו אפילו במנחה, בגלל אלה שלא אמרו בשחרית, ולכן הגר"ע יוסף התנגד. עיין שו"ת יביע אומר, שם, וב"ד, או"ח, מח, אות ה, וברור שלפי ההלכה אליבא דהרמב"ם אין לומר ברכו ליחיד שלא שמע, אפילו יש בודאי אחד שלא שמע. ולפי הריב"ש יוצא, כשבטוחים שכולם שמעו ברכו, אין לחזור ולומר ברכו. להבדיל ממנהגים שנפוצו, על כל פנים המנהג לומר ברכו אחר קדיש בתרא. ולכן אלו שנהגו לומר עלינו אחרי קדיש בתרא. אמרו ברכו אמרה הקדיש לפני עלינו. והללו שנהגו לומר עלינו לפני מזמור של יום אמרו ברכו אחרי קדיש בתרא.