כתב הרמב"ם, שבת, כב, יד: "אסור לראות במראה של מתכת בשבת. גזרה שמא ישיר בהנימין המדודלין מן השער. ואפילו קבעוה בכותל. אבל מראה שאינה של מתכת מותר לראות בה. אפילו אינה קבועה". עכ"ל. וכתב המ"מ, שם, שהמקור להלכה זו הוא שבת קמט, א, ושיש מחלוקת תנאים בדבר. ושהרי"ף כך פסק. ושכן פסקו הרמב"ן והרשב"א. אלא שהמ"מ ציין שמדברי הרמב"ן והרשב"א למדנו שמותר לנשים להסתכל במראה של זכוכית בשבת. ואע"פ שאינה קבועה. ואינן חוששות". עכ"ל. ולכאורה ההיתר להסתכל במראה של זכוכית יכול להיתמך בדברי הרמב"ם, שכתב: "אבל מראה שאינה של מתכת מותר לראות בה. אפילו אינה קבועה". אולם הגר"י קאפח ז"ל, שאין לדייק דיוק זה מרבינו. כלומר גם רבינו לא יתיר לראות בשבת במראה של זכוכית. ושלושה נימוקים כתב:
א.גם זכוכית היא מתכת. ונסתייע בדברי רבינו שבת, כא, י.
ב. שאפשר לחתוך בזכוכית שער במקום תער. ונסתייע בדברי רבינו, שחיטה, א, יד. שאפשר לשחוט בזכוכית.
ג. לפי זה שפירש שהייסוד לגזירה שגזרו במראה של מתכת משום שרואים בה את הפנים בבהירות רבה, ומתוך כך יראה שער ויחתכו. ואם כן, כל שכן במרה של זכוכית בימינו. ויש דעה כזו בחידושי הריטב"א, שבת, קמט, א, שהמנהג שנהגו הנשים לראות במראה בשבת, מנהג טעות. אף שהרמב"ן חלק על כך. ובשו"ע, או"ח, שב, יג: "אין מסתכלין בשבת במראה של מתכת שהיא חריפה כאיזמל (פירוש כעין סכין קטן חד וחריף) דחיישינן שמא ישיב בה נימין המדולדלין. ואפילו אם היא קבועה בכותל. אבל מותר להסתכל במראה שאין בה חשש זה. אפילו אינה קבועה". עכ"ל. וכתב המ"ב, שם, ס"ק סג: "כגון במראה של זכוכית כעין שלנו, וה"ה במראה של מתכות, כשאינה עשויה חריפה. והטעם כיון דאינה ועשויה כלל להשיר בה נימין. לא גזרו עליה כלל...". עכ"ל. כלומר, אכן חז"ל גזרו על מראה מתכת בשבת, מחשש שישיר בה שיע בשבת. אבל דווקא במראה שהיא כעין תער, ומבחניה זו צודק מורנו הרב יוסף קאפח שאין הבדל בין מתכת לזכוכית. אבל המראה של זכוכית בימניו אינה כתער לחלוטין, ולכן אפשר שגם מורנו הרב יוסף קאפח מודה למ"כ שמותר.