1. כלפי ה' אסור לומר חֵי בצירה אלא יש לומר חַי בפתח, כי אין ה' וחייו שני דברים, אלא הוא חייו וחייו הוא. כלפי הנבראים אסור לומר חַי בפתח, אלא יש לומר חֵי בצירה. כי הם וחייהם שני דברים, ולא דבר אחד. בברכה שבה אנו אומרים חי העולמים, אנו משבחים את ה', שה' הוא מחייה את העולמים, כל הנבראים, או שה' הוא החיים של העולמים. כלומר הבורא שלהם. אם מתכוונים לומר שה' מחיה את העולמים, אומרים חַי בפתח. ואם מתכוונים לומר שה' הוא החיים של העולמים, יש לומר חֵי בצירה. ולכן בעניין זה נחלקו ראשונים ואחרונים, רבים מאוד. זה אומר בכה וזה אומר בכה. לדעת מורנו הרב יוסף קאפח ז"ל, לפי שיטת רבינו חייבים לומר חֵי בצירה, כי לגבי הנבראים (עולמים), אסור לומר חַי שלא ישתמע כאילו הם וחייהם שווים, אלא יש לומר רק חֵי בצירה, שהם וחייהם שני דברים. כלומר, הוא חושש שהמילה חַי העולמים עלולה להתפרש במשמעות של חיים (שם עצם) ולא חַי במשמעות מחייה (פועל).
2. לפי הדין אין הבדל כיצד מניחין תפילין מיושב או מעומד. המנהג שהתפשט אצל המזרחיים שמניחים תפילין של יד מיושב, ושל ראש מעומד ודייקו זאת מן הזוהר. המנהג הרווח אצל האשכנזים שמניחים תפילין של יד ושל ראש מעומד. ועיין בשו"ת מהרש"ל, צח, שדחה את הניסיון להשפיע על האשכנזים שישנו את מנהגם בגלל הזוהר. ומהש"ל היה גדול בנגלה ובנסתר. והוא טען שאין הכרח שלפי הזוהר חייבים לנהוג כן.
3. אין חובת מעשרות ואין איסור ערלה בקאת, רק ברכת הנהנין כלועס קנה סוף. וגם בעניין זה מסופקים ומכוונים על המים ששותים עם הלעיסה.
4. השאלה לא ברורה לי.
5. לכוון שה' הוא אלוקינו, והוא אחד, אין זולתו. ורבינו שמשון התחיל לכוון כוונות שונות ולבסוף חזר בו, והתפלל שיכוון כקטן שמכוון לפי הפשט האמוני, שאין טוב יותר מכך. בברכה רצון ב"ר יוסף ערוסי הלוי