יש בזה הרבה הגיון שהאדם לא יאכל על הדם, שלא יאכל לפני שיתחנן מאת ה' על דמו, על קיומו ובריאותו. ואדם שאכל ושתה, בדרך כלל, אינו במצב שתפילתו היא תחנונים. נכון שאכילת מידה קטנה אינה משמעותית, אבל חכמים לא נתנו דבריהם לשיעורים, כדי שהלכה זו תישמר. ורק לפני תפילת מוסף, להבדיל מלפני תפילת שחרית, התירו לטעום, דהיינו לאכול פחות משיעור כביצה. כמובן, בני אדם שאינם בריאים, ואשר האיחור באכילה גורם להם סחרחורות וכיו"ב, רשאים לאכול. ובשבת עליהם לקדש לפני אכילה זו. אולם, יש דרך טובה יותר לרוצים לעבוד את ה' בשלמות, שישכימו קום, לפני עלות השחר, כדי ללמוד תורה, ויאכלו לפני עלות השחר.