שאלות על הלכות תשובה לרמב"ם
בפירושו להלכות תשובה (פ"ח עמ' תר"מ עמודה ימנית) כתב מארי כך: "גם מה שהביא מאגדה דסנהדרין צב צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אינן חוזרין לעפרן, למה נקט לשון זה ולא "אינן מתים", לפיכך הבין רבנו שאגדה זו ענין לה ואינה כפשטה ולא אבאר".
1. מדוע לדעתך לא באר מארי עניין זה?
2. מה הביאור לדעתך? ********* מה עניינו של ראש השנה כיום דין? (לאור הפירוש של מארי קאפח)? ********* שאלה אישית. בסליחות שאנו קוראים/מתפללים/מזמרים החל מאחר ר"ח אלול, על אף שאני קם לומר אותם, אני מרגיש רחוק מן הדבר הזה. אני מרגיש כי אנשים באים רק להשמיע קולם ולסלסל, אנשים כלל לא מתכוונים למילים היוצאים מפיהם, וגם שאני מאוד משתדל להתחנן, הרי שהייתי מרגיש הרבה יותר מסופק רוחנית אם הייתי לומד דף גמרא או הלכות ברמב"ם. איני מרגיש צורך לומר הסליחות הלללו שחוזרות שוב ושוב שנה שנה, ואיני יודע מה נותנות הן לי אישית. איני יודע כיצד לבטא הרגשתי זו, אך לימוד מעמיק מושך אותי יותר מלפזז סליחות. סליחה.
בגלל קוצר הזמן אתייחס לשתי שאלותיך בל"נ בעשרת ימי תשובה. לגבי שאלתך האישית - עת לכל, אמר החכם מכל אדם. עת ללמוד תורה, ועת לשפוך תחינה. אפשר שהציבור הרב שאתה מצוי במחיצתם מאוד שגרתיים, ולכן נפשך הצמאה מתוסכלת מאמירת הסליחות בדרך שגרתית. אבל תוכן הסליחות הוא נפלא. קבע עת לעיונים בתוכן הסליחות. ובעת שהציבור אומרים את הסליחות, תן דעתך לתוכן, ותשתדל להיות עטוף בטלית כמנהג אבותינו. ותתחבר לנעימות שהן מרטיטות, ובעהי"ת תרווה צמאון נפשך.