שלום וברכה! ברצוני לשאול את הרב שאלה שאולי יהיה לו קצת קשה לענות עליה מחמת חוסר נתונים אבל אולי בכל זאת יוכל להורות לי הדרך בה אעלה בית אל. בפני מוצעת הצעה לשירות באחת מהיחידות המובחרות בצה"ל וכשאני רוצה לתכנן את העתיד אז זו שאלה לא פשוטה.... לחשוב על עצמי... זה הדבר הכי פשוט. לרצות שיהיה לי כסף כמו זבל זה הכי פשוט אבל השאלה היא אם אני אשן עם זה בלילה טוב. בראותי את בני עמי, אחים ואחיות ללא הבדל צבע כיפה, צבע שיער, צורת לבוש (או אי לבוש), אני רואה שיש צורך שיבוא מישהו מהצעירים שבחבורה שיבוא ויתן את הטון אחרי שתלמידי חכמים לא מרובים מצליחים להגיע לחיבור יעיל עם הנוער במדינתנו וכן בגילאים הגבוהים. אני חושב גם שהשיטה עדיין נשארה בבחינת "יראה" ולא בבחינת "עבודת ה' מאהבה", כשמסבירים למה לא לדבר לשון הרע, אומרים, כי בסוף כל מצוותיך יעברו לחברך, זו בחינת יראה וכמדומני שצריך שינוי כיוון צורת חשיבה שאומנם מתבצע אך באיטיות, ועדיין לא מגיע בעוצמה לאחינו הגולים - מארץ ישראל הרוחנית - בארצנו.
א. מהי דעת הרב לגבי בחירת הדרך בה נלך האם להיות תלמיד חכם שמשאו ומתנו בנחת עם הבריות או ת"ח שיגדל תלמידי חכמים שיהיה משאם ומתנם בנחת עם הבריות?
ב. האם שירות במסגרת הרבנות הצבאית כרב צבאי יהיה יעיל מהבחינה הזו שתפקידי לא יסתכם אם האוכל המסוים כשר או לא, כי אם אוכל להרוות לצמאים בעמי, האם זה בכלל האוטופיה או שיש בזה קצת מציאותיות?
ג. האם הרב ממליץ על פעילויות מסוימת בתוך הקהילה במהלך הלימוד בישיבה הגבוהה שיהוו כהכנה או בעצם כבר מימוש של רצוני להחייאת רוח האומה בנוער שנדלדל מצבור באידאלים שנושא על כתפו? כל טוב שלום צבי נ.
ב. השאלה נשלחה במתכוין למספר רבנים שאולי אחד מהם יהיה בבחינת "קולע אל השערה ולא יחטיא".