א. לא.
ב. רצוי לשדה בדרכי נועם להסכים, שלפי הרמב"ם, הדבר נחשב לעבירה, ושלכל הדעות זוהי מסורת עמנו. ובתימן נהגו המוסלמי לומר על הנוצרים, שהם מגולחי זקן, בבוז "מחלוק אדקן" מגולח הזקן.
ג. מלעיל, כי הטעם באות ח.
ד. אם היין שעליו קידש המקדש אינו יין שניתן לקדש עליו לפי רבינו, השומע את המקדש, שפוסק לפי רבינו, לא יצא ידי חובה. ועליו לקדש או על יין כשר לקדש עליו לפי רבינו או לקדש על הפת. וכל זאת על אף שהשומע את המקדש, חייב רק בטעימה, ואינו חייב לשתות רוב רביעית. ה. גם בשבת שתוך שבעה, האבל מברך בשלום, שאם לא יעשה כן, הרי זה אבלות דפרהסיא. רמב"ם, אבל, יא, אבל בשו"ע, יו"ד, שפה, ד, תלה הדבר במנהג המקום, שאם נהגו לברך בשלום בשבת, עושים כן. ובימינו נהגו כולם לברך זה את זה בברכת שבת שלום, ולא עוד נוספו גם לחיצת ידיים, כך שההימנעות מלעשות כן לאבל, נחשבת לאבל בפרהסיא, ואסור.