במסכת מגילה, טז, א, בפרקי דר' אליעזר, מט, הקשו כיצד מרדכי שמח לאידו של המן הרשע צורר היהודים, ועלה על גבו ומגבו על הסוס, ובעט בהמן. והרי כתוב, בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך. ותירצו שפסוק זה אינו מכוון לרשע מאומות העולם. כי על רשע מאומות העולם, אמר מרדכי, ואתה על במותימו תדרוך. ועדיין מן הגמרא, ערכין, י, א, נאמר שלא אומרים הלל שלם בשאר ימי הפסח חוץ מהיום הראשון, כדי לא לשמוח בטביעת המצרים. וכן הוא בשבלי הלקט, קעד, אלא שהוא התקשה מימי חנוכה שגומרין בהם את ההלל כל שמונה ימים. ותירץ בגלל שחנוכה חלוקה בנרותיה כל יום. כלומר, ההלל הוא על נס השמן ולא על הניצחון במלחמה. מאידך נאמר, באבוד רשעים - רינה. ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב), דברים, פרשת תצא, דף לה, עמ' א, פסוק מכוון לאויבי ישראל כמו פרעה והמן. 

כך ניתן לסכם ולומר, שאכן במשלי, כ ד, יז - יח, שלמה המלך לימד אותנו שלא נשמח בנפול אויבינו. עיין רלב"ג, שם, שהנפילה או המוות וכיו"ב, הם דברים רעים ואין לשמוח בהם. והשמח בהם, יש לו בעצמו רוע בנפשו. וה' עלול להעביר את כעסו מהאויב, אל מי ששמח בנפול האויב. 

אולם חכמי ישראל הבחינו בין סתם אויב במובן של יריב, כדרך שיש בין יהודים ליהודים, ובין אויב גוי כדוגמת המן צורר היהודים, או פרעה וכיו"ב.

 שאויבים אלו פעלו למען השמדת עמנו, וכנגד אויבים כאלה יש להילחם, ואין להימנע מדברים המבזים אותם.
 בבחינת ואתה על במותימו תדרוך. ובבחינת באבוד רשעים רינה. 

אבל יש להיזהר ששמחה זו לא תהיה שמחה על הרע, כדי שלא ידבק בנפשנו רוע. אלא שמחה שהיא הודאה לה'. כמו שמרדכי אמר באותה שעה ארוממך ה' כי דיליתני, ולא שמחת אויבי לי. כך ולא אחרת.

אם כי חז"ל לא מיחו למנהגים שלגלגו על המן ועל פרעה בכל הדורות, ואלה הם חריגים, משום שכאמור, הם אבות התכנית להשמדת עמנו. 

אשר לאי אמירת הלל שלם ביום שביעי של פסח, להלכה, לא נפסק כן. שהרי גם בימי חול המועד פסח לא גומרים את ההלל למרות שטרם טבעו המצרים, אלא משום שקרבן המוסף הוא כמו ביום ראשון של פסח ולא משתנה כמו בסוכות. והן משום שרצתה התורה ללמדנו שהיציאה ממצרים היא גאולה חלקית, פיסית ומדינית. והיא לא תושלם רק במתן תורה בחג השבועות עם מתן תורה, שאז נזכה לגאולה הרוחנית. ואז אומרים הלל שלם. ובחנוכה נראה מדברי הרמב"ם, שההלל נאמר כהודאה על הניצחון במלחמה, ועל נס השמן תיקנו את מצוות הדלקת נר חנוכה. כך שצריכים להסביר את דברי חז"ל מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, שהכוונה היא לה', שכשהוא מעניש את הרשעים הוא אינו אומר שירה, כלומר הוא אינו שמח, אלא עושה את הפעולה רק לשם תיקון העולם במלכות שדי, ולא יותר.