אני תלמידת כיתה י' באולפנת "דרכי - נועם" ועליי להכין עבודה על עכן בן כרמי, כמה שחיפשתי לא הצלחתי להבין מדוע מעל עכן בחרם, לאחר חיפושים רבים אף אחד מן הפרשנים לא הסביר את זה. האם יש מקום שיסביר לי מדוע מעל עכן בחרם? ומי עכן היה בכלל? דעת מקרא כותב "שבט יהודה היה מהשבטים החשובים בישראל... ונראה שעכן עצמו אדם חשוב היה" האם יש מקום שייתן לי יותר מידע לגבי עכן ומקורותיו והאם היה שר צבא וכו'?.. ומה עניין משנה זו ("רחוק מבית הסקילה עשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא שכן מצינו בעכן שאמרו לו יהושע בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו
תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי ומניין שנתכפר לו וידויו שנא' ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבוא ואם אינו יודע להתודות אומרין לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ר' יהודה אומר אם יודע הוא שהוא מזומם יאמר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מן העון הזה אמרו לו א"כ יהו כל אדם אומר כן כדי לנקות את עצמו") לחטאו של עכן?
תודה רבה עצומה מראש!!
לגבי שאלתך הראשונה בעניין המניע של עכן שמעל בחרם. כלל גדול יהיה נקוט בידך, אין מקרא יצא מידי פשוטו. ובמקרא, יהושע, ז, כא, כתוב בו במפורש: "ואחמדם ואקחם". כלומר, חמדה, תאווה, במיוחד שחכמי ישראל דייקו מדבריו שאמר "וכזאת וכזאת עשיתי", שגם בחכמים קודמים במדבר מעל בשל חמדתו לממון. עליך לדעת שגם לאנשים חשובים יש יצר הרע, וזהו האתגר שהתורה נותנת לנו, לרסק את יצרינו השונים. אולם ניתן לדייק מדברי חז"ל במדרש (עייני ילקוט שמעוני על יהושע, שם), שאפשר שהיה לו צידוק דתי ולאומי, כי לדברי עכן התורה הבטיחה "ואכלת את שלל אויביך", והוא ראה בדברי התורה הללו כדבר חשוב להתקיים, ושלא היה צידוק לחרם. אשר לאישיותו, עיני בפירוש נביאים ראשונים ע"י אחד מקדמונינו, הרב אברהם בן שלמה, הוצאת מכון מש"ה - לחקר משנת הרמב"ם מיסודה של הליכות עם ישראל, שלדברי בן כסיפ, עכן היה שר צבא והוא נלחם בעי, בקרב הראשון, וכיוון שלבו נקפו שמעל בחרם, נכשל בקרב ונהרגו שלושים ושישה. אם כי הר"ש בן אברהם הסתייג מפירוש זה, אבל אין מניעה לומר שהיה שר צבא. לגבי השאלה השנייה: הקשר של המשנה הנ"ל לחטאו של עכן הוא כללי. כדי ללמדנו כמה עקרונות חשובים:
א. שכל המחויבים במיתת בי"ד, בטרם יוצאו להורג הם מתודים על החטא שעשו, ורק לאחר מכן הם מומתים. ושכך עשה עכן שהתוודה.
ב. שהווידוי של המוצא להורג, בטרם הוא מוצא להורג, גורם לכך שה' מכפר לו לעוה"ב. אלא שדרך אגב אנו יודעים שהוצאת עכן היתה חשובה לאלו שערערו על עניין הגורל, כגורם להרשעת אדם. הרמב"ם בפיהמ"ש, סנהדרין, ה, ב, כתב שהוצאת עכן להורג היתה הוראת שעה, כיוון שלפי ההלכה, אין מוציאין להורג מישהו שהרשיע את עצמו בהודאת פיו. וכן לא מוציאים להורג מי שידעו שעבר עבירה ע"י גורל, וכן לא מוציאים להורג מי שנודע שעבר עבירה ע"י חזון של נביא.