א. אין קשר לכלל, אין בישול אחר בישול, כשמניח דבר שלא נתבשל בכלי ראשון. זהו אישור בישול דאורייתא. והרי אנו עוסקים בתוספת מים שלא הורתחו כלל, למיחם עם מים חמים. על אחת כמה וכמה, שאפילו לגבי מים שהורתחו, אין אומרים את הכלל שאין בישול אחר בישול. ולגופו של דבר, עיין בדברי רבינו, שבת, כב, ה - ו, שבו נאסר לשופך מים צוננים במים חמים שבכלי ראשון, משום שמחממין הרבה. ובנידון דנן, יש מתחת למיחם אש שעתידה להרתיח גם את תוספת המים שניתנה באותו מיחם.
ב. אסור לבני אדם להתקין נורות כאלה, כי הם מכשילים את הרבים. אבל אם יש נורה כזו, ובעל הבית ממאן שלא להפעילה בשבת, על האדם שיודע מקיומה של אותה נורה, שלא ללכת לידה, כי כוחו כגופו, והדבר נחשב לפסיק רישיה. אף דלא ניחא ליה, לכתחילה יש לו ללכת במרחק ממנה. ורק כשאין לו דרך אחרת, ילך שם. כיוון שלא ניחא ליה מכך שהיא דולקת בשבת וממילא שבני אדם שאינם יודעים על קיומה, ילכו לתומם.