א. איסור השימוש במטרייה בשבת הוא מדין עשיית אוהל. ולדעת הנודע ביהודה, האיסור הוא איסור תורה. ולדעתו, אסור גם כשהמטרייה היתה פתוחה מערב שבת, כי כל השימוש בה הוא בכך שהיא פתוחה ומכוונת מעל ראשו של האדם.
ב. אין בדברי רבינו ברכה זו. כי אין לה מקור בתלמוד. ולכן המברכת אותה מברכת ברכה לבטלה. וזהו מנהג אבותינו בתימן, לפי התכלאלים הקדומים ותכלאל עץ חיים, חוץ מתכלאל מהר"י ונה, שאינו מבטא מנהג, מאחר וטיבו של התכלאל שלו שהוא בטיבו בד"כ ילקוט של דעות ומנהגים. והנה הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת, ח"ד, ד, הכריע לאמרה בלי שם ומלכות, בגלל הטעם הנ"ל, ולא סמך על המנהג.
ג. מותר לעשות כן. וחובה לעשות כן. כי הנוסע בליל שבת בלי אורות, מסכן אחרים. והרי מותר לאדם עצמו לכבוד גחלת של מתכת. (איסור דרבנן), שנמצאת ברשות הרבים, כדי למנוע נזק לרבים. וכן הכורעת לילד בשבת, והיא בסכנת נפשות, מותר לחלל עליה את השבת, אפילו באיסורי תורה, בגלל הסכנה של היולדת, גם כשהעובר טרם הוציא ראשו, ויש להרגו כדי להציל אמו, כי הוא רודף. ואפילו בשבת. וכן לגבי סתם רודף, שיש להציל הנרדף בנפש הרדף (אם אין אפשרות להצילו באיבריו), אפילו בשבת. ואפילו המלאכות דאורייתא. כל שכן שבמקרה הנדון, המציל, רק מעיר בפיו לנוסע בשבת שידליק אורות. אבל כדי שלא להתמיה את הרבים, ירמוז לו ע"י ידיו, ויש לנהגים קודים כאלה. או שיאמר לנהג בקול רם, הדלק את האורות, כי אתה מסכן את הבריות. וה' יחזיר אותנו בתשובה שלמה.