א. הדבר לא מפורש בדברי רבינו. אבל נראה שיש לחשוש לפחות לאיסור דרבנן של יוצר אוהל עראי. אע"פ שאוהל עראי שיש בו טפח מע"ש, מותר להוסיף עליו, אבל מטריה פתוחה שהיא מונחת על גבי הרצפה, אין הדבר נחשב שיש כבר טפח מע"ש, מאחר והמטריה אינה מעל גבי ראשו של האדם, ששם עיקר ייעודה, ושם הוא יוצר אוהל עראי. משל מה הדבר דומה, למה שהתיר רבינו, שבת, כב, כח, להניח מטה וכסא וטרסקל, אע"פ שיעשה תחתיהן אבל, משום שאין זו דרך עשיית אוהל, לא קבע ולא עראי. ואע"ג שיש ומשתמשים מתחת המיטה להצניע דברים תחת המטה, כגון מנעלים, הצנעה זו לא זקוקה לאוהל, אלא הסתרה. ואפשר לכסות דבר, והוא מצונע, ואין שם אוהל באותו כיסוי, כי אין בו טפח על טפח ברום טפח. ומזה נלמד, שאם ייקח את הכסא וירים על ראשו כדי להסתיר מעליו את קרני השמש הלוהטות, אבל כדי להסתתר מן הגשמים, שאסור, לפחות מדין אהל עראי. כי בכהאי גוונא הוא צריך לאהל. וכן דין המטריה הפתוחה מערב שבת.
ג. כל שכוונתו ליהנות, יש בכך איסור של הרהור והנובע ממנו, ולא רק בתמונת אשה נשואה, אפילו שאינה נשואה. אבל הסתכלות בעלמא - מותר.