מוסר יהודי?
שלום לכבוד הרב,
איני הולך עם כיפה אך לביה"כ ביום שבת אני הולך וכאשר קראו היום בתורה עקבתי אחרי החזן בספר ששמו "חק לישראל". פרט לפרשת השבוע יש שם גם דברי מוסר הלכה גמרא ועוד. איני מבין את כל מה שכתוב שם אך בין שעולה עולה אחד לתורה לאחר אני מעיין במקצת במה שכתוב שם. ראיתי היום באחד מקטעי המוסר שמובא שם שהאדם צריך להיות כמו עפר וכמו אסקופה להיות שפל ולפי מה שהבנתי הוא צריך לתת לכולם שידרסו אותו. קשה לי מאוד להבין האם זוהי הדרך שבה היהודי צריך להתנהג והלא זה בבחינת הושטת הלכי השניה. בעבר גם שלחתי לך שאלה לגבי "לא תקום ולא תטור" ואיך הדברים מתיישבים עם הבא להורגך השכם והורגו, ואמרת שכאשר זה לצורך הגנה עצמית מותר להחזיר. איני מבין גם איך אפשר להגיב לצורך הגנה עצמית הרי אסור לעולם לדבר בכעס כי כתוב באגרת הרמב"ן: "יהיו כל דבריך בנחת..". ואיני מבין האם באמת צריך לקיים את מה שכתוב באגרת וללכת עם ראש כפוף ועיניים למטה והרי האם הרבנים לא מסתכלים כאשר הם מדברים עם מישהו - וכתוב באגרת לא להביט בעיני אדם כשמדברים עמו. עוד איני מצליח להבין מה גישת היהדות בענין ושמעתי מספר רבנים שלפי מה שהבנתי הדבר הכי טוב זה לא להיות מידת הדין ולא מידת החסד אלא שילוב של שניהם, מידת הגבורה שמיוחסת ליצחק אבינו ואיך זה מסתדר עם דברי המוסר הנ"ל?
תודה רבה רבה ואני מקווה שתפתור לי את קושיותי.
1. אכן כשעומדים לתקוף אדם, חייב הוא להתגונן, על פי הכלל הבא להרגך השכם להרגו.
2. אולם אם העליבו אותו או לא רצו לעזור לו, אסור לו לנקום ואסור לו לנטור, לא בגלל שלא מגיע למעליב או לזה שלא עזר לו, אלא כדי לשמור על נפש הנעלב, שלא תושחת ע"י הרגלים רעים של נקימה ונטירה. אבל אין הנעלב והמאוכזב, צריך לשבת באפס מעשה. מצווה עליו להוכיח בדרכי נועם את המעליב או את זה שלא רצה לעזור לו, שנאמר, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא.
3. כיוצא בדבר אם מישהו מתגרה בך בביטויים עלובים וכיו"ב, אל תגיב מיד. תגובה מיידית היא בד"כ לא שקולה ומזיקה. וגם טוב שתפתח בעצמך, יכולת ספיגה, ששורשה ממידת הענווה. ולזה התכוונו חז"ל בביטוי הקיצוני כאסקופה נדרסת. לא שממש דורכים על האדם, אלא שומע חרפתו ואינו מגיב מיידית. והתגובה השקולה תבוא מאוחר יותר בדרך של תוכחה בדרכי נועם. והאמן שדרך זו טובה לך וטובה למעליב ולמתגרה. כי דרכי התורה הן דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.