עליך לזכור שיש שאסרו לשרות מצה בפסח, ולאכלה שרויה, אע"פ שאין עוררין על כך, שאחרי האפייה, אין חשש חימוץ. ואחד החששות לאוסרים לאכול מצה שרויה, שיש והאפייה אינה תקינה, ויש בככר המצה, שקיק קטן של קמח שלא נילוש כהלכה, והוא לא נאפה רק נקלה מעט, וזה עשוי להחמיץ. ובאמת שאלו שלשים את העיסה של המצה במים מועטים ומדודים ביותר, העיסה אינה לכידה כיחידה אחת, כדרך העיסה שלשים אותה היטב, אלא היא מתגבשת הודות לכך שמכים אותה ועורכים אותה בחזקה, ומיד מכניסים אותה לתנור. ובנסיבות אלו, קיים החשש הנ"ל. ובקמח כזה יש לחשוש מפני שרייה, וכל שכן לישה. אולם, מצות שמורות שהיה עליהן פיקוח, שבשעת לישתן יתנו בהן משים רבים ונילושות היטב, ונאפות היטב, אלו מותר לטחנן. ומן הקמח שטחן מותר ללושן ולעשות מהן מצה, ולצאת בהן ידי חובה בלילה סדר, עיין מ"ב, או"ח, קסח, ס"ק נט. כי רק כשמבשלים מצה טחונה באופן שאיבדה צורת הלחם שבה, אז אין דינה כפת, אבל אם גיבלוה ואפוה, דינה כפת גמורה.