א. אם הוא אינו אוכל פת, שאם הוא רק שותה את המרק ואוכל את התכולה שבמרק, ואם התכולה שבמרק קיימת קיום עצמי, הירקות לא נמוחו. והאטריות שמרו על צורתן, הרי שעליו לנהוג בברכות כדלקמן: יברך על האטריות "בורא מיני מזונות", ועל תפוחי האדמה יברך בורא פרי האדמה. ועל המרק יברך שהכל.
ב. לא ברורים לי דבריך על דברי מרי, שהרי המרק והעוף - כל אחד ברכתו שהכל, ולא שייך בהקשר הזה עיקר וטפל. אבל מרק ותפוחי אדמה יש לברר אם המרק מרובה ונועד למשקה, ולא רק לטיבול, הרי יש לברך שתי ברכות שהכל על המרק ובורא פרי אמדה על תפוחיה אדמה. כי גם המרק וגם תפוחי האדמה חשובים לו ואינם מעורבים, ואין דין עיקר וטפל במצב כזה.
ג. אם הקטן לא הגיע למזונות, הוא אינו בר תשלומים. ולכן פגיעתו רעה. שיש נזק ואין תשלום, רק אם יוכח שההורים יודעים שבנם הוא ח"ו פרא אדם שידו בכל, ולא שמרו עליו, אפשר שהם חייבים לשלם את דמי התיקון של המשקפיים.
ד. אם זזה הקובייה מן המקום חייב לברך. ה. תלוי במנהג אבותיה, ובכלל רצוי שכל אשה לא תלך לבית הקברות. ו. יש שהרמב"ם, שבת, כג, ג, חומרא וקולא, חומרא שהוא אוסר לסתום כל נקב, אפילו אם אין היין יוצא שם. ויש בדבריו קולא, שלא אסר להערים. והמ"ב, שיד, ס"ק מז, התייחס לחומרא של רבינו שהפוסקים החמירו כדעת רבינו לאחר כל נקב, אפילו שלא יוצא ממנו היין. והמ"ב לא התכוון לקולא של רבינו בעניין ההערמה. דוק ותשכח.