המסורת העתיקה של יהודי תימן, שאין קדיש שנקרא "קדיש יתום" כמקובל בשאר העדות. אלא יש קדיש דרבנן "דעתיד לחדתא", שהוא נאמר אחר לימוד תורה. וקדיש זה אמרוהו היתומים, אבל לאו דוקא יתומים, אלא משנפוץ המנהג שיתום אומר קדיש על אביו ועל אמו, נתנו עדיפות ליתום, אם יש בבית הכנסת יתום, לומר קדיש דרבנן על לימוד תורה. אבל גם כשאין יתום באותה שעה או שהיתום אינו יכול או לא רוצה לומר קדיש, אומר אותו אחד מן הציבור, כי כזהו הדין. ולכן הנך יכול לכבד את אביך, גם כשתאמר קדיש דרבנן, כי אביך, לפי דבריך, התנגד שתאמר קדיש, כיתום, אבל אביך לא התנגד, ואם אין להתנגדותו תוקף, אם הוא אוסר על בנו לומר קדיש דרבנן על לימוד תורה. לסיכום, אין מניעה שתאמר קדיש דרבנן אחרי לימוד תורה, ומצווה יש בדבר. ואין בכך שום סתירה לצוואתו של אביך, כי אינך מתכוון לומר את הקדיש כיתום, אלא כקדיש על לימוד תורה.