דילוג לתוכן העיקרי

בירור2

שאלה

לק"י לכבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א. יורנו רבינו:
א. בהמשך התשובה שהרב שלח לי (אין בישול אחר בישול בלח בשבת). יש לכאורה סתירה מדברי מארי בפ"ט אות ג' שכתב שלפי רבינו הרמב"ם השיעור לחייב במים היא שיהיו המים פושרים שראויים לרחיצת איסטניס. ואילו הרמב"ם עצמו כותב בפכ"ב ה"ד ששיעור מים חמים כדי להתחייב "כריסו של תינוק נכווית" (דהיינו יס"ב)?
ב. לפי הסבר הרב באיזה אופן יתקיים הכלל "אין בישול אחר בישול בלח" לפי הרמב"ם?
בתודה והערכה רבה.

תשובה

א. מידת החום של המים שאסור להגיע אליה בשבת היא, לפי רבינו, מים פושרים, אולם אסור להניח יד עם מים עליה, או שמן עליה, מול המדורה, במרחק מן המדורה, ששם היד סולדת. כלומר לא המים שעל היד צריכים להדגיע לדרגה שהיד סולדת, אלא מיקום היד מן המדורה ,צריך להיות לפחות בדרגה של יד סולדת, שאם ירחיק יותר, באופן שהחום כבר אין היד סולדת, שאם ירחיק יותר, באופן שהחום כבד אין היד סולדת, אין איסור. עיין בדברי מרי, שבת, כב, הלכה ד, אות ז.
ב. בישול הוא בלתי הפיך, בין מוצק בין לח, ולכן אין בישול אחר בישול, מדאורייתא, אבל אסור מדרבנן. לא כן הרתחת מים, וכל שכן חימום מים, היא הפיכה, לאחר שהמים הצטננו, שייך חימום והרתחה, כאילו לא היו מעולם, ולכן הכלל אין בישול אחר בישול אינו תקף לגבי חימום מים, או הרתחתם.