הטעם ברור. שמא יטול המגילה וילך למי שהוא בקי לקרוא את המגילה כדי שיקרא לו, ויוציאם ידי חובתו, או שיסייע לו לקראה. ותוך כדי כך עלול הוא להוציא המגילה מרה"ר לרה"ר. וברור שאם חז"ל גזרו גזרה זו, גם במגילה, גם בשופר וגם בלולב, הדבר מוכיח שהחשש, שבגינו נגזרה הגזרה היה שכיח וממשי. שאם לא כן, היו מבטלים קיום מצוות גם מן התורה. והואיל ונגזרה הגזרה, גם לו יתואר, בימינו בטל החשש, אין הגזירה בלילה עד שסנהדרין תבטל אותה. אע"פ שגם בימינו החשש לא בטל, כי לא בכל מקום יש עירוב מתוקן. ולכן גם בימינו הגזרה בעינה עומדת.