התערבות ה' במעשי האדם
לכבוד הרב שלום. אודה לרב אם יענה לי על שאלותי
1. כיצד בדיוק מנע ה' מירבעם את תנועת ידו. לכאורה קל יותר להבין, כיצד ה' גורם למניעה/אי התעוררות רצון האדם כמו בעניין התשובה. שהרי כפי שכותב הרמב"ם שתנועת הגלגל על ידי השתוקקותו לה' ובגלל זה הוא נע - וזה כוונת הדברים שה' מניע הגלגל, מובן שהרצון נוצר מתוך מחשבותיו של האדם ואם אינו חושב כלל על ה' ואף רחוק ממנו מרחק רב קשה מאוד שיתעורר רצון לתשובה. אך מניעת תנועת היד לכאורה אינה קשורה בשום מושג אלהי, אז כיצד מונע זאת ה'?
2. והאם אפשר לומר שההבדל בדעת היהדות בעניין הנבואה מול דעת הפילוסופים, היא בכך שהם כיון שחושבים שהטבע קדום ואינו נובע מרצון לכן כאשר הם אומרים שהנבואה טבעית היא, ממילא אין אפשרות הפוכה מכך. ואנו, כיון שאצלנו הדבר הטבעי נובע מרצון שהיה בששת ימי הבריאה וממשיך כל הזמן ממילא כל דבר "טבעי" הוא עניין רצוני ואולי לזה מתכוון הרמב"ם בהלכות תשובה ובשמונה פרקים. ולכן אכן החכם אצלנו שאין לו מניעות חיצוניות אכן התנבא ודבר זה מוכרח לפחות כמו זריחת השמש מחר. ואילו עצם זה שה' יוצר (על ידי רצונו הקדום) מציאות מסוימת כגון גלות (אצל ברוך בן נריה) שמונעת נבואה הרי נכון יהיה לומר שה' רצה שברוך בן נריה לא התנבא שהרי רצונו הביא לגלות?
1. בהקדמתו למס' אבות קובע הרמב"ם שהבחירה החופשית שנתן הקב"ה בידי האדם היא אחת מיסודות האמונה, אלא כאשר מדובר בעבירות חמורות מאוד, יש ונשללת מהעבריין הבחירה החופשית, וה' מעניש את אותו האדם כמו שעשה בירבעם שביטל ידו מלפעול.
2. לדעת הרמב"ם הנבואה איננה סוג של כשרון ויש למועמד להכשיר עצמו בחכמות (בכל המעלות ההגיוניות ורוב המעלות המידתיות) על מנת להיות כשיר לקבלת הנבואה. אך אין זה טבעי שיתנבא למרות שטרח והכשיר עצמו שבסופו של דבר חכמתו יתברך היא תקבע אם אכן אותו חכם יזכה גם לקבל הנבואה.