כוונת הרמב"ם שלפני מתן תורה, כך הנישואין נעשו, כונסה לביתו ברצונה, לשם נישואין וחי עמה. אבל אחר מתן תורה, יש צורך בקידושין בפני שני עדים, בכתובה, ובחופה בפני עשרה עם ברכות הנישואין. אחת מדרכי הקידושין היא ביאה, כלומר, לפי הסכמתה הוא כונסה ומתייחד עמה כדי שתהיה מקודשת לו. ואת ההתייחדות הוא עושה בפני עדים, כשהעדים יודעים שתכלית אותו ייחוד הוא הקידושין. אבל חכמי התלמוד נידו מי שמקדש בדרך זו, אבל אם עבר וקידש כך, היא מקודשת. אולם בימינו, בני זוג מתייחדים בינם לבין עצמם, שלא למתרות נישואין, ואלו הם חיי זנות, והיא אינה נשואה. ואפילו שהתכוונה לשם נישואין, הם לא התייחדו בפני עדים לצורך מטרה זו, ולכן מבחינה הלכתית הם אינם נשואים.