לכבוד מו"ר הרב רצון ערוסי הי"ו בהלכות מגלה וחנוכה פ"א הלכה ח' (מה' מכון מש"ה) כותב הרמב"ם על שלושה מצבים של התכנסויות והגדרות של כפר ועיר.
1) המקרה הראשון - כפר שבו האנשים אינם מתכנסים בשני וחמישי ולכן יקראו בזמנה דהיינו ב - יד'.
2) מקרה שני - עיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית כנסת וכו' דינה ככפר ומקדימין וקוראין ביום הכניסה דהיינו בשני וחמישי.
3) מקרה שלישי - אין עשרה אנשים ולכן תקנתו קלקלתו והם כאנשי עיר גדולה ויקראו ב - יד'. המקרה השלישי אינו ברור כלל הרי אם אין עשרה אנשים אזי הוא ככפר ואז הפתרון יכול להיות או כמו במקרה הראשון או כמו במקרה השני. לא ברור לי מדוע רואים את המקרה כעיר גדולה וכן המושג "תקנתו קלקלתו" במקרה הזה אינו ברור? יש לציין שקראתי את הערתו של מארי להערה יט ולא הבנתי. יואיל נא כבודו להבהיר את ההלכה. בברכת יישר כח ברק
המושג עיר בזמן המשנה והתלמוד הוא מושג מוגדר והיה ידוע להם. ראה את הירושלמי שהביא הראב"ד בהשגתו על דברי רבינו שהובאו בשאלתך. וגם יש הגדרה לשכונה. והיו ערים של יחידים, שיחידים בנו ערים, שהם כמו רובעים של ימינו. כך, שלפי הבנתי, רבינו התייחס בהלכה לעיר שלא מוטל בספק, לפי בניינה ומספר מתיישביה בעבר, שהיא עיר. אלא שבזמן הקריאה לא היו בה עשרה מתיישבים. ולכן תקנתה קלקלתה.
