יש לזכור שמדובר במנהג נפוץ מאוד, ולפי הערכתי גם בבית הכנסת של מארי, בחייו. ולכן מצווה ללמד זכות, בבחינת אם ההלכה רופפת בידך, פוק חזי מאי עמא דבר. מדובר בהתחרות על נדרים לקודש, בדרך של התחרות. אין מדובר במקח וממכר, כי אין דבר שניתן למכירה. וגם אין שום מעשה קניין, אלא בסגנון של מכירה פומבית. כל עצמה של המכירה נאסרה בשבת, מחשש שיכתוב, שבת, כג, יב - יג. ובמה שגזרו גזרו, ובמה שלא גזרו לא גזרו. צא וראה בהלכה יד גזרו על הקדושת, ערכין וחרמין בשבת משום שהוא כמקח וממכר. ומעניין שלא אסרו גם נזרי הקדש. ויש הבדל בין הקדשות שהמקדיש מקדיש דבר מסוים וחלה עליו קדושה, וזה דומה למקח וממכר, לדרי הקדש שאדם נודר שיתן משהו להקדשה, משהו בלתי מוגדר. זה לא נאסר, כי אינו כמקח וממכר. ואל תקשה עליו מערכין, כי מאחר והתורה קבעה את הערכים, ואדם נודר ערכו או ערך פלוני או פלונית עליו, הדבר מוגר, וזה דומה למקח וממכר. ולכן נראה שמעיקר הדין אין איסור, אע"פ שאני מודה שיש וההתחרות נעשית בדרך מופרזת של מכירה פומבית, עד שכאילו יש תחושה שנמצאים ח"ו בשוק ביום חול. ובזה יש למעט. אע"פ שיש אומרים, שהתחרות זו היא חיובית כי בכך יוצרים התלהבות לנדרים לטובת הקודש.