שלום לכבוד הרב רצון. על אף הקושי הידוע, אבקש מאוד להגיב על הכתבה המצ"ב. מילא שעושים את זה, גם לדבר על זה? כנס שאירגנה התנועה הדתית "נאמני תורה ועבודה" דן על יחסי מין לפני הנישואין בקרב רווקים ורווקות דתיים, ובשאלה אם להתיר לרווקות לטבול במקווה הכנס ב"אוהל נחמה". לאחר הדיון על יחסי מין החליט בית הכנסת לסיים את סדרת ההרצאות המלה "מין" לא הוזכרה אף לא פעם אחת בכנס על יחסי מין לפני הנישואין בקרב רווקים ורווקות דתיים - יוזמה של שני גופים פלורליסטיים ומתונים בציונות הדתית, תנועת "נאמני תורה ועבודה" ו"מרכז הרצוג" (מרכז ללימודי יהדות של הקיבוץ הדתי) - שהתקיים ביום שלישי בערב בבית הכנסת "אוהל נחמה" בשכונת טלביה בירושלים, הזירה הטבעית של הצעירים הדתיים הלא - נשואים בעיר. לשם הם מגיעים בשבתות כדי להיראות ולראות, וככזה הוא ציון דרך חשוב בסצינת הרווקות הדתית הירושלמית, המכונה בפי חבריה "הבצה". הדיון בשבירת הטאבו סביב יחסי מין לפני הנישואין, שקיבל את הכותרת "בינו לבינה לפני הנישואים בחברה הדתית - סיכון או סיכוי", הצליח למשוך קהל רב. האולם היה מלא מפה לפה בצעירים וצעירות, רווקים ונשואים. היה אפילו מי שהביא את ילדיו. בשורה הראשונה ישבו מבוגרים יותר, תזכורת לכך שמאחורי הדיון השערורייתי על יחסי מין לפני החתונה מסתתר בעצם מאבק על זהותה של החברה הדתית. עד כה העמידה חברה זו במרכזה את מוסד המשפחה. צעירים שדוחים את גיל הנישואין, מקיימים יחסי מין ומבקשים היתר לטבילת רווקות במקווה, מאיימים על מוסד הנישואין ולמעשה על הממסד הדתי כולו. משה טור פז, יו"ר נאמני תורה ועבודה, אמר לאחר הכנס שציפה ל"המון זועם" מקרב הזרם החרד"לי שמגן על ערכי המשפחה. אך איש לא זרק ביצים סרוחות על המשתתפים בפאנל. וגם בשורת המשתתפים המבוגרים למראה נראה שאיש לא הזדעזע, הוכחה לכך שאולי המציאות הקדימה בהרבה את הדיון וכבר שינתה תפישות ועמדות. הוא סבור שיש חשיבות חברתית לכינוס שמעלה לראשונה על פני השטח, בפומבי ובפורום מכובד, את מצוקות הצעירים הדתיים סביב "איסור נגיעה" (איסור מגע בין שני המינים). לדבריו, הוא חושש מנטישה של השורות בגלל המצוקה הזאת. "אלה שהגיעו היום לשמוע ושמוטרדים מהבעיה הם המיעוט", הוא אומר. "אני חושש מאותם צעירים - ויש אלפים כאלה - שאינם מדברים על המצוקה שלהם, ועל ההשפעה של המצוקה הזאת על יחסי הזוגיות בחברה הדתית". ובכל זאת לדברי טור פז, בעקבות הכנס הנהלת "אוהל נחמה" סיימה את ההתקשרות עם נאמני תורה ועבודה שקיימו סדרה של דיונים במקום, כי לדבריו הם "לא יכלו להכיל אותנו יותר עם נושאים כאלה". לדברי רב בית הכנסת, דני טרופר, השותפות בין נאמני תורה ועבודה לאוהל נחמה הופסקה מכיוון שהם לא ראו עין בעין בכמה נושאים, ולא רק בנושא הזה. עד שיבוא הגואל בתחילת מארס התפרסם מאמר בעל פוטנציאל נפיץ בגיליון של "דעות", הביטאון של נאמני תורה ועבודה, שידוע בפתיחות שלו לנושאים שבמחלוקת בחברה הדתית. במאמר, שכותרתו "בינו לבינה, בין הלכה למעשה", מתואר הקונפליקט הקשה של הרווקים והרווקות. נוכח האיסור ההלכתי על קיום יחסי מין מחוץ לנישואין, שכבה שלמה של רווקים ורווקות דתיים מתחבטים ומתייסרים בשאלת קיום יחסי המין. חלקם הגדול "עושים את זה" כשהם מוצפים רגשי אשמה ותחושת חטא. המאמר נפתח בציטוט של צעירה דתית, צורית דורון, שכתבה באתר האינטרנט "מכנסיים, אלטרנטיבה חברתית דתית": "הבנות הללו, בעיקר בנות שצמחו באולפנות, הפנימו שאם הגיעו לגיל מבוגר בלא חתן, הן אמורות לוותר על חלק שלם מחייהן, הכוונה לחיי הגוף, ולהישאר נבולות וכבויות עד שארית ימיהן או עד שיבוא הגואל, אם יבוא. זוהי מחשבה מנוולת, מזעזעת, משתקת, ויותר מכל אנטי יהודית בעליל". בהמשך צוטטו צעירים שמדברים על האיסור לקיים יחסי מין כעל "דרישה לא לגיטימית". המאמר דן גם בשאלה האם במקרה שבני זוג מקיימים יחסי מין אפשר להתיר טבילה במקווה לרווקות, כדי שלא יעברו על איסור הנידה. כצפוי, המאמר זכה לתגובות אוהדות ומנאצות כאחד. לדברי חברת מערכת העיתון, אחת התגובות הקשות הגיעה מרב שאוהד את התנועה, שהביע את אכזבתו מיוזמת העיתון. הכנס, שנועד לפתוח דיון בנושא שעלה במאמר, עורר סערת רגשות של ממש. טור פז מספר ש -15 רבנים הוזמנו לדבר בפאנל אך סירבו בתירוצים שונים. היחיד שהסכים היה הרב אלי קהאן, ראש מדרשת עין הנציב לבנות דתיות. חבר מערכת "דעות", הד"ר אריאל פיקאר, אחד הדוברים בכנס, כיהן בעבר כרב קיבוץ שלוחות, אך אינו מגדיר את עצמו כיום כרב. חברי הפאנל דיברו על הנושא כמחזיקים תפוח אדמה לוהט בידיהם. הם נמנעו מלהתייחס ליחסי מין ממש, ודיברו על "זה" ("לעשות את זה"), על ה"בעיה". ואיש מלבד שרון מייבסקי, אחת הדוברות, לא העיר על כך. אולי משום כך הדיון לא היה ממוקד, ובניגוד לציפיות הצעירים הרבים שהגיעו לכנס, אף לא הניב מסקנות פומביות, חותכות ומהפכניות. אחת הצעירות בקהל נטשה את האולם באמצע הדיון והלכה, מפטירה - "כשהפסיקה תוכל להשתנות, תקראו לי". לעומתה, למייבסקי, בת 32, אין ציפיות מההלכה או מהרבנים. "אני לא יודעת מה זה להיות רב, עם אחריות ציבורית", אמרה, "אבל יש לי ציפייה שבחורה צעירה או בחור צעיר שמתחבטים בעניין המיניות שלהם, שההסתכלות שלהם על הנושא תהיה נקייה, ולא מתוך רגשי אשם. אני רוצה שיובן שהדיון הזה לא מגיע מאי יכולת להתאפק - המיניות היא עניין רגשי - חברתי עמוק". אינפלציה בשאלות אך גם ללא קריאה לשינוי הפסיקה, נאמרו בכנס אמירות לא שגרתיות. כך למשל, אריאל פיקאר דיבר על הדגשה ללא צורך של האיסור הקשור ביחסי מין בציבור הדתי. "כל עניין 'שומר נגיעה' הגיע עד כדי היסטריה", אמר. "זה לא רק סביב יחסי מין, אלא סביב יחסים בכלל בין בנים ובנות וכל נושא ההפרדה בחינוך. כתוצאה מכך מטילים עליהם פחדים וחרדות עד החתונה. יש עוד איסורים שהם מדאורייתא, הלנת שכר למשל. היתה הלנת שכר של הבלניות. מישהו היה בהיסטריה? " פיקאר התייחס גם להזדקקות המרובה של הציבור הדתי לפסיקת רבנים. לדבריו, יש אינפלציה בשאלות על מגע שמפנים כיום בציבור הדתי לרבנים. מציאות המשתקפת היטב באתרי השו"תים (שאלות ותשובות) באינטרנט, שבהם הרבנים עונים שוב ושוב אותן תשובות לקוניות, האוסרות מגע ומעודדות התאפקות, והצעירים שואלים שוב ושוב בפרטי פרטים שאלות המתייחסות לאקטים מיניים שונים. "בחברה המודרנית יש אוטונומיה לאינדיבידואל. אנשים צריכים לקחת אחריות אישית, אחריות על הזוגיות שלהם, על בן הזוג שלהם, ולהחליט בעצמם, לפי מה שמתאים להם ולפי מה שמתאים לבת זוגם. דת היא עניין אישי". דווקא לו יש ציפיות מפוסקי ההלכה. "אני מצפה שרבנים לא ישקרו, שיגידו את האמת ההלכתית. כששואלים רב אם רווקה יכולה לטבול במקווה, הוא מסתמך על תשובת הריב"ש (רבי יצחק בר ששת, רב מהמאה ה -14 בצפון אפריקה שנשאל על כך. תשובתו מספקת הסבר מדוע לא תיקנו טבילה לרווקות, ת"ר). אבל האינטרס בתשובה זו הוא חינוכי, שכן היא מתייחסת לאתוס של ההלכה - העובדה שלא התירו לטבול, כדי לא להקל על המצפון - ולא להלכה עצמה". לדברי הרב קהאן, "יש תשתית הלכתית להתיר טבילה במקווה, אבל השאלה שלי יש התחבטות גדולה לגביה היא, אם נכון להפעיל אותה. למצוא את הנימוקים זה לא מסובך, אבל השאלה היא ערעור מוסד הנישואין". כמו דוברים אחרים בכנס, הרב קהאן חש שכל הדיון הזה הוא פתיח לדיון עמוק יותר ביחסים בין גברים לנשים בחברה הדתית, שנעשו בעייתיים מאז כפה הזרם החרד"לי את צו ההפרדה בחינוך. ------------------------------------------------- אם כן, הרי שישנה תשתית מסוימת ע"פ ההלכה להתיר דבר זה, על אף שוב, "הקושי" שבכך.