בפכ"ב מהלכות שבת, הלכה כג, הרמב"ם, כרך שני דינים ביחד. הדין השני: "וכן אין מקפלין הכלים בשבת כדרך שעושין בחול וכו'". והדין הראשון: "אסור לתקן בית יד של בגדים ולשבר שברים כדרך שמתקנין בחול הבגים כשמכבסין אותן". מכאן למד מורנו הרב יוסף קאפח כב, כב, אות מו, שלדעת רבינו אין איסור אלא ביצירת קיפולים שהן מעשה אומן. אבל קיפול שהטלית כדרך שכל אדם מקפל טלית יום יום כדי להכניסו בנרתיקו מותר גמור בשבת, אף שאינו צריך לו עוד באותה שבת. ויש שחולקים ואוסרים לקפל בסדר קיפולו הראשון של הטלית לאחר צאתו מבית הכנסת. בכ"ג (הל' ז) פוסק הרמב"ם עפ"י המשנה בשבת (פט"ו משנה ב): "ואין מציעין את המיטות בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת". ובזה מושג האיזון בין האיסור הכנה משבת לחול לבין השמירה על קדושת השבת, שלא יהא ביתו של האדם בשבת מפוזר ומפורד ויפגום בעונג השבת וקדושתה. ומכאן לערב פסח שחל בשבת, לא רק שלא אסור לסדר את החדרים ואת המצעות ביום שבת, כדי שלא יכין מקודש חמור (שבת) לקודש קל (יו"ט), אלא מצווה עליו לסדר החדרים והמצעות בשבת, לכבוד שבת. ואינו בגדר מכין ליו"ט.