יהודי פרטי צריך לבער כל חמץ ביעור ממשי. וכן תערובות חמץ, שלפי הדין אסור לו להשהותם בפסח. רצוי שגם בעלי מכולות יתכננו באופן כזה שמכירותיהם עד לפסח יהיו מכירות חיסול של החמץ ושל תערובותיו, ויש להסתייע במכירת חמ לגוי לפני פסח לחמץ של המדינה. על כל פנים, המוכר צריך למכור באמת, כלומר שהגוי נוטל את החמץ והולך. והללו שבכל זאת מוכרים את החמץ, והחמץ נשאר ברשותם, צריכים לציין מקום החמץ, ואת סוגי החמץ וכמותו. וצריכים למכור לגוי בקנין המועיל, וצריכים להשכיר את מקום החמץ לגוי, וכן להשכיר לו מקום דריסת רגל עד לחמץ, וצריכים לתת לו מפתח. ולאחר הפסח רשאי היהודי לקנות החמץ מן הגוי, אם הגוי יסכים למכרו. ואע"פ שמתנה על מנת להחזיר היא מתנה, הרי בגלל חומרה של איסור חמץ, לא מועיל להתגבר על בל יראה ובל ימצא ע"י שייתן לגוי את החמץ על מנת להחזיר.