ההלכה הנפוצה שמורי ההוראה מורים אותה, שאם דעת הישראלי לחזור לארץ, עליו להתפלל בלחש תפילת חול. אך לא יעשה מלאכה בפניהם. ואינו חייב בליל סדר שני ואסור לו לברך הברכות. אבל דעתי, דעת יחיד, שונה לחלוטין. לענ"ד דין יו"ט שני של גלויות, הוא אינו דין שחל על האדם (גברא), אלא על המקום. כלומר, במקומות שלא הגיעו שלוחי בי"ד, בעניין קידוש החודש, שם נהגו יו"ט שני של גלויות. ולכן כל הנמצא במקום כזה, אפילו הוא ממקום שאין נוהגין בו יו"ט שני של גלויות, באותה שעה חייב הוא לנהוג יו"ט שני של גלויות. וכן ההיפך. שבן חו"ל שבא לישראל, אפילו דעתו לחזור, אין לו לנהוג יו"ט שני של גלויות כאן כלל, כי לענ"ד, דין ההולך ממקום למקום נאמר רק בחילופי דינים ומנהגים שקשורים בבני אדם, כהרחקות של איסור, כמו איסור עשית מלאכה בערב פסח לפני חצות אוא יסור אכילת קטניות וכיו"ב, שדינים אלו חלים על בני אדם, ולא על המקומות, ולכן כשהאדם הולך ממקום למקום נותנין לו חומרי מקום שיצא משם, כי הדין הוא אישי, וחומרי מקום שהלך לשם, בגלל המחלוקת.