1. כלל יהא נקוט בידך. אנו מאמינים יש לאדם בחירה חופשית, ולכן יש דין ויש דיין. כי האדם צריך להיות אחראי למעשיו, וליתן את הדין על מעשהו.
2. השגחה פרטית למי שדבק בשכינה בבחינת "שויתי לה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, וראה בשיר של פגעים, יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן וכו', אומר לה' מחסי וכו', אז כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות וכו'. ואדם שמפסיק את ההידבקות בשכינה ועוסק בתאוות או בהבלי עולם, אפשר והיה נתון למקרים, עיין מו"נ, פרק נא, ותרווה את צמאונך. ויש שגזירת שמים על הכלל, בגלל חטאיהם, והצדיקים בכללם, בגלל שיכלו למחות, ולהשפיע על סביבתם, ולא עשו כן, כמו בבית ראשון, בימי יחזקאל, וכמבואר שם. ועצה יעוצה לך, שתלמד לימוד סדיר בעניינים אלו מפי רב שמצוי בעניינים אלו, משום שהנך מערבב בין שיטות שונות, בעניינים אלו, שהם בבחינת סתרי תורה, אבל לפני הלימוד האמור, יש צורך שהאדם ימלא כרסו בבשר ויין, כלומר יעסוק בתלמוד ובהלכה, כדי שידע, כיצד עליו להתנהג, ורק לאחר מכן, יעסוק בסתרי תורה.
3. כל כבודה בת מלך פנימה. ואין ראוי לבני זוג בפרט בדורנו, דור פרוץ, להסתובב לפני נישואין ברחובות ובשווקים, ובבתי קפה, וטוב שייפגש לפגישות היכרות בבתים פרטיים, לא במצב של ייחוד.
4. רשאי הוא לבטא שהקשר ביניהם ב"ה טוב, אך ייזהר שלא לבטא מילים של "אהבה", כי למילים אלו יש עצמה, והיו שכבר נכשלו. מותר לתת מתנות, ואין לחשוש מפני סבלונות.
5. שאלה זו וכמותה היא חלק מתפיסת עולמם של המתכלמין, המוסלמים, שכל דבר שבמציאות הנראית לחושים, הם טוענים שזה דמיון של חוש הראיות, ואין הכרח שהם באמת. והם ערבבו בין דמיון לבין הגיון ולבין מציאות. ולא כאלה חלק יעקב.