מום גופני כנגד מום רוחני/מידות בכהן
בפרשת אמור מונה התורה את המומים בגינם פסול הכהן מלשרת במקדש. דיברתי על כך בשולחן השבת ועל החשיבות בשלמות של הכהן בנישואיו וגופו ואז הפתיעה אותי כלתי בשאלה שלא ציפיתי. מדוע מונה התורה רק פגמים גופניים? האם לא יתכן שיהיה כהן בעל מום בעל מידות טרומיות ומאידך כהן בריא בגופו אך מושחת במידותיו? כיצד לא נבדק כלל המימד המידתי? אכן שאלה לעניין עניתי מה שעניתי אך הרגשתי שאין התשובה ממצה משום שלא זכרתי כל התייחסות למידות. אוסיף לשאול הרי אנו יודעים ששליח ציבור חייב להיות ירא שמים בעל מידות ומקובל על הציבור (אין דרישה ללא מום) אך כהן שמשרת בבית ה' והוא שליחנו שם האם לא נדרשת ממנו שלמות במידות? אכן קשה מדוע התורה לא ציינה את המידות כאן לפחות כפי שציינה בבחירת שרי האלפים ושרי המאות ("אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע"). אודה לך באם תנחני בדבר.
בתודה מראש
הדבר פשוט שכהן בעל מידות רעות, לא ייקלט בעבודת בית המקדש, כי המידות הטובות הן הבסיס האמתי ליראת השם, ולכל חיי חברה בכלל, ולעבודת קודש בצוותא בפרט. המומים שעליהן כתבה תורה, הן לצורך הרואים אותם, כי המון העם מתרשמים מחיצוניותם של נציגיו ונבחריו. צא וראה כיצד הקפידו על הופעה נאה של הכהן הגדול, שמסתפר כל יום, ומלך ביופיו תיחזנה עינייך. אבל אין ספק שיש בני אדם בעלי מומים, והם בעלי מידות טובות, או חכמים וכיו"ב, הרבה יותר מבני אדם שאין להם מומים. וכל שכן מאותם שהם נאים בחיצוניותם, וגרועים ביותר במידותיהם או נבערים מדעת.