1. בשו"ע, אה"ע, מה, א, הביא שתי שיטות בעניין הסבלונות. שיטה א - מקום שנהגו לשלוח סבלונות לארוסה (בטבעת ע"י עדים) אחר שתתארס, ובאו עדים שראו סבלונות, שהובלו לאישה, חוששין שלפני הסבלונות התארסה, אע"פ שאין לנו באותה עת עדים שראו את האירוסין. כי הסבלונות הם הוכחה שקדמו לכך אירוסין. ולכן במקום שנהגו לתת סבלונות לפני האירוסין, אין לחשוש, שאם אישה קיבלה סבלונות, שהתארסה לאחר מכן. ושיטה ב' שהיא שיטת רש"י שיש לחשוש שאם איש שיוצא עם אישה, לצורך נישואין, או ששידכו ביניהם, והוא שלח לה סבלונות, כלומר מתנות, חוששין שמא קידש אותה באותן מתנות. לאור הנ"ל, עיין רמב"ם, אישות, ט, כח, ששיטת רבינו היא כשיטה
א. ולפי זה יוצא, שבני זוג שיוצאים לצורך נישואין, או בני זוג ששידכו ביניהם, והאיש נתן לה מתנות, אין לחשוש כלל שקידש אותה באותן מתנות. ועיין מאמר של מורנו הרב יוסף קאפח, "על מנהגי החתונה בתימן". על מנהג הסבלונות בתימן שנעשה יום אחד לפני הקידושין וע"י נשים, ולכן אין לחשוש כלל לקידושין.
2. אסור לאדם להתחזות בפני שום אדם, כל שכן אישה שהוא עומד להינשא לה. הדבר לא רק אסור, אלא הוא עלול לפגוע בזוגיות, ועלולים להיות מצבים רחוקים ביותר, שניתן יהיה לטעון שהקידושין היו בטעות.
3. אסור לשדכן או שדכנית לשקר בתיאור בני הזוג. עליהם לתארם כפי מה שהם, אבל בחכמה. אונאות כאלה הן לא רק אסורות, אלא גם מזיקות, ויש מצבים, שיהיה ניתן לתבוע את השדכן או השדכנית בתביעת נזיקין.
4. אם אתה מסכים שלמציאות של אדם נושם, נע ממקום למקום, חושב ומדבר, היא מציאות של חיים, הרי שאין צורך ליותר מזה. כשם שאם אתה סכים, שלגבי סוג המין של האדם זכרי או נקבי, הוא נקבע עפ"י איברים ותכונות מיניות, אין צורך ביותר מזה, וכל המכחיש מציאויות כאלה, יש מקום לבדוק הסיבות שמביאות אותו לכך.