בדרך כלל הפיסוק בתרגום מקביל לזה שבמקרא. טעם מעמיד במקרא, בתרגום נקודה. טעם מפסיק במקרא, פסיק בתרגום, שאינו מעמיד, אלא הפסקה קלה. כשיש שני פסיקים, לאלו שנהגו בהן, הם בדרך כלל בתרגומים של יב"ע על הנביאים, שאינם מילוליים, אלא ארוכים משהו, בגלל תוספת אגדית או פרשנית, וכן בתרגומים על המגילות. באלו מצאו לנכון לפסק פיסוק כפול, כדי להבדיל מעניין לעניין. וכדי להבדיל בין הפסוק השני לראשון, נהגו לסלסל בראשון.