ויקרא, יט, יא, לא תגנבו לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. הרי מקרא מפורש, שהשקר אסור, אלא שהוא לא נכלל במניין המצוות, בין שס"ה לא תעשה, כיוון שהתורה כלה בסה"מ, לאווין שיש עונש או כפרה, כמו לא להישבע לשקר, רמב"ם, סה"מ, סא, שלא לכפור בפקדון, רמב"ם, שם, לאוין רמח, וכן שלא לישבע על כפירת מון, רמב"ם, שם, רמט. ובזה התורה רצתה לאותת לנו על המדרון החלקלק של ההתדרדרות המוסרית, שהדבר מתחיל בשקר, שאין לו שום משמעות ממונית, כמו התכחשות לפיקדון, או דתית כמו שבועת שקר, אבל ההרגל לא לומר אמת גורם לאדם להתכחש לממון שאינו שלו, שבידו, או להישבע לשקר, או לגנוב. ואי אפשר שנהיה עם של אסירים ושוטרים ושופטים, ולא מדינת משטרה. המשטרה וביהמ"ש מטפלים בשקר שיש לו השלכות ממוניות. אבל ביה"ס וההורים יחנכו לדבר אמת, שאסור לשקר, אפילו סתם, שלא לשום מטרה. בגלל ערך האדם, שנברא בצלם אלוקים.