המדע בשירות החליטה
שלום לרב רצון. ענית לשואל לגבי מהות הדם הנשאר בבשר אחר מליחתו, שניסית לבדוק עם מדענים לגבי הנושא.
1. האם אין הגדרה הלכתית מהו דם - ונקבילו למושג המדעי? הרי דם פשוטו כמשמעו - ריכוז כדוריות דם אדומות וכו', וכל מתחיל בביולוגיה יודע מהי הגדרת "דם". ויכולים לקחת בדיקת דם מהפרה/כבש כשהיא חיה, ואחר שתישחט, ואחר שתימלח, ואחר שתיחלט ולבדוק האם זהו אותו נוזל? מה הריכוז בכל מצב ומצב וכו'. והרי חכמים אסרו "סתם דם", אך בכל זאת ישנה הבחנה מסוימת שרק דם מסויים אסור בכרת (נחירה?) ואין לנו כמדומני שום הגדרה לחכמים על מושג הדם - כי מניין להם. וגם לעניין כוסות זכוכית, כמדומני שזה דבר קל יותר, שהרי ניתן לקחת כוס זכוכית ולבדוק מרכיביה, ומשקלה באופן מדוייק, ולאחר שימוש מסויים (נניח שנה/שנתיים או יותר) לבדוקה שוב ולראות האם יש בה עצמה שינוי כלשהו מבחינת משקל/חדירת מרכיבים שונים. ברוך תהיה מורי, ולדעתי אם מעט נשקיע בנושא הרי שנוכל ואלי לא בנקל, להבחין סופית על נושאים כאלו ואחרים הלכתית - מדעית.
השאלה היא מהי מידת ריכוז כדוריות הדם האדומות במידה המינימאלית, שהיא נחשבת לדם מבחינה הלכתית. וכיוון שאין לנו מידה כזו, אין המדע יכול להכריע, אם אותו ריכוז של כדוריות אדומות, שנותר לאחר המליחה, הוא בבחינת דם, שהוא אסור עפ"י ההלכה כשיטת הרמב"ם. או הוא מוהל בצבע אדום, שאינו אסור עפ"י ההלכה, כשיטת החולקים על הרמב"ם. כנ"ל לגבי בליעת איסור בדפנות הכלי, שהרי לא מדובר באיסור אלא בטעם. ולטעם יש נשאים. והשאלה היא שוב מידת הנשאים או מידת ריכוזם, או עצמת הטעם שנבלעה. ולכל אלה אין הגדרה בהלכה. ולכן אין המדע יכול לעזור לנו בענייני כלי זכוכית. אלא א"כ בדיקות מעבדתיות מוכיחות שאין שום בליעה לחלוטין, דבר שאני מניח, שהוא לא ייתכן.