באור באונקלוס.
תרגום אונקלוס שיסודו בהררי קודש, אינו משנה לשווא את תרגומיו, והוא דבק במילולי, אא"כ מצא פגיעה בכבודם של אבות, הגשמת ה' וכדו'. והנה הכתוב אומר במעשה יהודה ותמר (בראשית לח, כ) "וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת - גְּדִי הָעִזִּים..." ואונקלוס תרגם: "ושדר יהודה ית גדיא בר עיזי...", וכן לפניו "אנא אשדר גדיא בר עיזי" (שם שם, יז). ובדרך כלל ת"א מתרגם בפעל שלח את המילה שלח. ולא מצאנו בכל התורה כולה שאונקלוס מתרגם באמצעות שד"ר, מלבד כאן. (בפרשת בלק (כב, מ) עה"כ "... וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם, וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" ישנם הדפסות אונקלוס, כחומש רב פנינים, שמודפס "ושדר לבלעם", אך לא מצאתי לזה זכר בתאג'). חיפשתי ולא ראיתי בפרשני התורה, ראשונים גם אחרונים, שעסקו בזה. עלה על דעתי שלמרות שהמשנה אומרת: "מעשה יהודה ותמר, נקרא ומתרגם", כאן שינה אונקלוס לכבוד אבות, אך אין לכך ביסוס שהרי אין לענ"ד, הבדל בין "שדר" ל"שלח", בהקשר של כבוד אבות. אודה לכבודו, אם יוכל להשיב לי, מדוע אונקלוס שינה כאן? בברכה, ישי פ.
אונקלוס תרגם וישלח יהודה ושדר, כי באותה שליחות השליח נשא עמו דברים למסור לתמר. ודוגמאות כאלה מצויות לרוב בתלמוד הבבלי במסכתות רבות, או גם כדי להביא משהו או גם למסור איגרת. לא כן שליחות לשם מסירת דברים מן המשלח לשליח, אונקלוס תרגם, "ושלח". אולם אצל בלק, במדבר, כב, מ, לא נאמר, וַיִשְלַח כמו אצל יהודה, אלא וַיְשַלַח, כלומר שחרר. לא נתינה מתוך רצון. ולכן אונקלוס לא תרגם ושדר, שהיא נתינה מרצון, אלא וְשַלַח, כדי לדייק שהדבר נעשה כמו שמשלחים ציפור מן הכלוב, ועבד ואסיר מן הכלא. כמו וַיְשַלַח את העורב (בראשית, ח, ז) שתרגם וְשַלַח. וכן וַיְשַלַח את היונה, שם ח. וכן וַיְשַלַח את אחיו וילכו, בראשית, מה, כד, תרגם וְשַלַח. וכן שַלַח את בני, שמות, ד, כג, תרגם: שַלַח. קצרו של דבר, אם בלק היה שולח מתנות מרצונו הטוב לבלעם, היה כתוב וַיִשְלַח, והיה אונקלוס מתרגם ושדר כמו שתרגם אצל יהודה.