לפי עיקר הדין, אין איסור לברך בלי כיסוי ראש, שהרי לפי המשנה, קראו ק"ש בזמן שטבלו, כשחששו שלא יעבור זמן ק"ש. והרמב"ם הביא זאת להלכה, כי עיקר האיסור שלא יברך מול ערווה, ואפילו לא מול ערוותו, אבל כשראשו גלוי, בלי כיפה. דרך אגב, הטבילה הנ"ל שלא במקווה כמקוואות הקבועים שלנו, אלא מקוואות מזדמנים בין ההרים, כי במקוואות הקבועים שלנו, אסור לברך, לדעת הרמב"ם, משום שבאותו מקום דרך בני אדם להיות תמיד ערומים, ולפי ברי פלוגתא שלו, רק במקוואות חמים אסור לברך בגלל הזוהמא. וכן לפי הגמרא בברכות, ס, ב, משמע שבשעה שהתעוררו בירכו ברכות השחר לפי סדר עשייתן בטרם כיסו ראשיהם. וכך פירש הרא"ש שם, וכך הובא בהרמב"ם להלכה. אולם במסכת סופרים (שחלקים ממנה מאוחרים), פרק יד הט"ו, הובאו שתי דעות, אם פורס על שמע בראש מגולה. וכן הובא בשו"ע, או"ח, צא, ג, דעת י"א שלא לומר דבר אזכרה בראש מגולה, ועין שו"ת יביע אומר, ח"ו, או"ח, טו, שיטות שור ונגח. והנה מן המעשים שהובאו בגמרא, נראה שמעיקר הדין לא היה איסור ללכת בגילוי הראש, אף שכבר אז התייחסו לכיסוי הראש כביטוי להכנעה מפני השכינה, ולהיפך, לעזות פנים. אולם עיין בשו"ת יחוה דעת, ח"ד, א, שבימינו מי שהולך בלי כיפה הוא כפורק עול, ומתדמה לחילונים, והיא הפכה להיות הסמל לאיש דתי. ולכן יש להקפיד על כיסוי ראש בימינו, ועל גדלה. ובמיוחד בשעות של תפילות וברכות, ולימוד תורה. משום כך, גם כשאתה מתעורר בלילה ואתה צמא, תוכל לכסות ראשך בסדין או בשמיכה, או בכרית. ותברך. ובלבד לא להקל ראש על דבר שנתקדש בימינו, ובצדק.