1. בד"כ הדין הבסיסי בשותפות הוא, שהשותפים משקיעים כסף ועושים בו מעשה קניין לשותפות, ואז כל הרווחים וההפסדים הם של השותפים בשווה, גם אין כל שותף עובד אותו דבר ובאותו היקף. אולם, השותפות היא עניין שבממונות, ועניין שבממונות ניתן להתניה בין הצדדים, וההסכם של הצדדים הוא הבסיס לדיני השותפות שלהם. ולכן, יכולים הצדדים להתנות שהרווח יתחלק באופן יחסי להשקעה הכספית, וכן באופן יחסי לעבודה, או על פי כל קריטריון אחר שיוסכם ביניהם.
2. אולם מהפנייתך לפרק ו' מהלכות שלוחין ושותפין נראה שכוונתך לאדם שמלווה כסף לחברו, וחברו אמור להתעסק בכסף, ובעל הכסף המלווה אמור לקבל שכר, למרות שאינו עובד כלל, כלומר הוא אינו מתעסק בכסף. ובכן ההלכה חששה מפני מצב זה, כי אליבא דאמת, המלווה נותן הלוואה ומקבל בחזרה את הקרן וגם תוספת רווח, בגלל שהלווה יכול להתעסק בכסף. ואם כן, מדובר בריבית. לפיכך, פרק שישי מהלכות שלוחין ושותפין מציעה אפשרות לעסקה מותרת (לא היתר עיסקה). כך לדוגמה, המקבל כסף מחברו, מקבל מחציתו כהלוואה בלי ריבית לחלוטין, ומחציתו כפיקדון. מחצית זו היא של בעל הכסף, והמקבל מתעסק במחצית זו לטובת בעל הכסף. והרווחים הם של בעל הכסף. אולם, מקבל הכסף מנכה לעצמו דמי עמלה, מן הרווחים של בעל הכסף. ניכוי דמי עמלה הוא תקנת חז"ל, כדי שא יראה שמקבל הכסף מתעסק במחצית של בעל הכסף לטובת בעל הכסף, בחינם, והדבר יראה כאבק ריבית. בגלל שהוא קיבל מחצית כהלוואה. ולכן, כל הזקוק לכסף יקבל מחברו בדרך של עיסקה, כי היא הנקייה לחלוטין מכל איסור, ואפילו לא מדרבנן. אולם אם אדם רוצה לקבל כסף מחברו, ולתת רווחים לבעל הכסף, שלא על בסיס העיסקה המותרת, צריך הוא להיתר עיסקה. והיתר עיסקה שהוא היום הבסיס למתן אשראי בימינו, הוא בעייתי, כי למעשה, יש איסור ריבית דאורייתא, וע"י שטר היתר עיסקה, שכמעט והפך לפורמלי בלבד, בני אדם נותנים כסף לאשראי, ומקבלים רווחים, גם כשמקבל הכסף לא מתעסק בכסף כלל. ולכן, די לנו בהיתר עיסקה כשאנו לוקחים הלוואה מן הבנק, או מפקידים אצלו. כי הבנק הוא ישות משפטית נפרדת, ולא בני אדם מסוימים. והפעילות עם הבנק מוגבלת לשעבוד נכסים ספציפי ומוגבל, שמייסד הבנק ייחדו כערבון לפעילות של הבנק. והריבית במקרה ומתעסקים עם הבנק, היא לכל היותר מדרבנן. ולכן, נוכל להסתייע בהיתר עיסקה, ואם כן, בין אדם לחברו כדאי לפעול על פי עיסקה מותרת, ולא על פי היתר עיסקה. ואם בכל זאת האדם ירצה בכך, לפחות ששני הצדדים יקראו את שטר היתר העיסקה, ויבינו את תוכנו, ויתכוונו לפעול באמת לפי תוכנו.