לאו דוקא, כי עיקר האיסור והגזירה משום חתנות, ולעניין חתנות אסור גם עם גויים שאינם עובדים עבודה זרה. הנוצרים, לדעת רבינו, נחשבים לעובדי עבודה זרה. המוסלמים לא נחשבים לעובדי עבודה זרה. ולגבי כולם, יש גזירה בישולי גויים. ולגבי בישולי גויים לא חילקו בין בישולים תעשייתיים לביתיים, כמו בפת, כי באותם ימים הבישולים התעשייתיים לא היו שכיחים כמו פת של נחתום. מאכל שעולה על שולחן מלכים הוא מאכל, שלפי תרבות אותו מקום, באותו זמן, נוהגים להגישו בסעודות אירוח. ודבר זה משתנה ממקום למקום ומזמן לזמן. וכלל הוא בכל התורה כולה, שכל דבר הוא לפי הרוב, באותו מקום ובאותו זמן. אכן, גם הביצים וגם תפוחיה אדמה נחשבים כדברים שעולים אצלנו על שולחן מלכים, והם אסורים מדין בישולי גויים. אולם בתפוחי אדמה, הדבר פשוט, שהם בכלל הגזירה, כיוון שתפוחי האדמה אינם נאכלים חיים, והגוי הועיל לנו בבישולם. לא כן הביצה, כי יש גומעים אותה חיה, והרינו יכולים לומר, שהיא לא בכלל הגזירה. ובכל זאת היא נכללה בכלל הגזירה כדי ללמדנו שאכילה ע"י הדחק, כמו גמיעתה כשהיא חיה, אינה אכילה לעניין זה.