לכתחילה - לא. בדיעבד, ומאחר והתיוג אינו מעכב, אין פיסול בכך. להלן הנימוקים: הרמב"ם כתב בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, א, יג: "ספר תורה תפילין ומזוזה, שכתבן מין ישרפו. כתבן גוי, או ישראל משומד או מוסר או עבד או אשה, או קטן, הרי אלו פסולין, וייגנזו. שבאמר וקשרתם וכתבתכם. כל שוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב". ועוד כתב שם (ז ט), "הדברים האלו לא באמרו אלא למצוה מן המובחר. ואם שזה בתיקון זה, או שלא דקדק בתגין וכתב האותיות כולן כתקנן, או שקירב את השיטין, או הרחיקן, או האריך בהן, או קצרן, הואיל ולא הדביקן אות לאות, ולא חסר ואל הותיר, ואל הפסיד צורת אות אחת, ולא שגה בפתוחות וסתומות, הרי זה ספק כשר. ובתשובה כתב רבינו שסברתו בעניין התגין שאף החסירן, כשר. בשו"ע כתוב (סימן לט סעיף א, ב): "תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן אפילו הגיע לחנוך או כותי או מומר לעבודת גלילים או מוסר לאנסין, פסולים. משום דכתיב וקשרתם וכתבתם, כל שאינו בקשירה, או אינו מאמין בה, אינו בכתיבה. כל שפסול לכותבן פסול בכל תיקון עשייתן". ובנושא התיוג כתב (סימן לו סעיף
ג) "צריך לתייג שעטנ"ז ג"ץ והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות ואף לא תייג אפילו שעטב"ז ג"ץ לא פסל. ובביאור הלכה על סמן לט סעיף ב, ד"ה בכל תיקון עשייתן, נוטה להתיר בדיעבד תגין שנרשמו ע"י אשה.