לכאורה, לפי רבינו אכן כן. אסור לנגן בכלי שיר, ואסור לשמעם עד שייבנה בית המקדש או עד שסנהדרין תתיר. אולם הרי רבינו הביא גם את הגזירה, שלא לשיר בפה על היין ובכ"ז הוא כתב "וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות, או שיר של הודאות לאל, וכיוצא בהן על היין". ואם נאמר שאותן גזירות נגזרו ע"י הסנהדרין לדורות, הרי הכלל הוא, שאין לבטל גזירה, אלא ע"י בי"ד גדול מן הבי"ד שגזר. וכיצד רבינו, נראה שהסכים עם המנהג שנהגו כל ישראל, בניגוד לגזירה. ועל כרחנו לומר, שהגזרה שגזרו לא היתה מוחלטת, שאין לבטלה כלל, אלא היא היתה על דעת כן, שאם בית דין בעתיד, אפילו שאינם כמו הבית דין שגזר, ולפי זה ניתן לומר, שמאחר והתפשט המנהג לנגן בכלי שיר רק לצורך מצווה, ורק שירות תושבחות בהודאות לה', שניתן לסמוך על המנהג.