תכלית הבריאה והנבראים
שלום לכבוד הרב.
מעיון במורה ובהקדמות למשנה נראה שהרמב"ם מתייחס באופן דואלי לסוגיא.
רציתי לדעת האם מסקנתו הסופית היא במורא בו הוא כותב שלכל בריה תכלית בפני עצמה? (והאם באופן עקרוני הוכרע כמורה כשיש סתירות בהיותו מקור מאוחר יותר) ומה לגבי תכלית הבריאה בכללותה? מופיע בהקדמה למשנה מהדורת שילת (עמ' נז): "כי תכלית עולמנו ומה שבו אומנם היא - איש חכם וטוב" (ועיין בהערה 15 למטה - שאולי ישנם תכליות נוספות בעולמות אחרים) כשהגירסה המקורית היתה "תכלית העולם". והאם באמת ניתן בכלל לתפוס את כוונתו של הבורא בבריאתו? כפי שמופיע בפירוש ברמח"ל דרך ה'- שתכלית הבריאה היתה להיטיב מטובו לזולתו? (כמובן שאין בשאלה לפקפק בגדולתם, רק לצורך הבנת הדברים לעומקם שהם כ"כ מהותיים, ואני בקטנותי..)
אין לי המהדורה שציינת בשאלתך. המהדורה שלפניי היא של הר"י קאפח זצ"ל. ובחלק של ההקדמה לפיהמ"ש, שבו מתייחס רבינו לתכלית הבריאה והנבראים. רבינו ציין מספר הערות חשובות בנושא חשוב וקשה זה.
א. לכל נמצא יש תכלית.
ב. יש לנו יכולת להגיע לחקר תכלית הנמצאים המלאכותיים, שנוצרו ע"י בני אדם.
ג. קשה לנו להגיע לחקר התכלית הנמצאים ע"י ה', ובעיקר, ברמת המיקרו, להבדיל מרמת המקרו. הדברים אמורים ע"י חקירה מדעית, שכמעט אין ה דבר אפשרי, אבל ניתן להגיע לחקר ע"י חזון או ידיעת הנסתרות. ושלמה ידע, ע"י כח אלוקי, ידיעת חלק מהנמצאים.
ד. האדם הוא תכלית העולם הזה, כדור הארץ שלנו, שתחת הירח. ה. כל הנבראים בכדור העולם שלנו, בעלי חיים וצמחים הם לצורך האדם. ו. תכלית האדם היא השגת המושכלות, וידיעת האמיתיות על בוריין. ובעיקר השגת אחדות ה'. זו דרכו של רבינו, ורמח"ל הלך בדרכו שלו, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.