שנינו במשנה, ר"ה, א, ב: "בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון...". ופירש רבינו, שם: "על התבואה, במה שייארע בה לקרון ומיעוט יבוא או ריבויו. בני מרון, הצאן, ותרגום כבשים אמריא, כלומר, שמחשבין עם בני אדם ודנים אותם (1) לבריאות ומחלה (2), ומות וחיים (3). וזולת זה משאר מצבי האדם, ופשט לשון זה ברור כמו שאתה רואה, אבל סודו וענינו אין ספק שהוא קשה מאד". ראשית, עלינו לזכור דברי רבינו, שעניין זה של הדין של בני האדם בר"ה ובמהלך השנה הוא עניין קשה מאוד. שנית, שבר"ה בני האדם נידונים, על מוות וחיים, על בריאות וחולי, ועל זולת זה משאר מצבי האדם. שלישית, שכבר העיר מורנו הרב יוסף קאפח, על פיהמ"ש, שבהלכות תשובה, ג, ג, רבינו ייחס לדין שבראש השנה, רק חיים ומוות. ולא זכר בריאות ומחלה (ובאמת שהיה לו למורנו הרב יוסף קאפח להוסיף שאר מצבי בני האדם), וכתב: "ויש שכתבו שסובר לבריאות ומחלה, כמ"ד אדם נידון בכל יום". ובאמת שבתפילת מוסף של ר"ה, בברכת זכרונות, שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, נאמר, ועל המדינות יאמר, איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לשובע ואיזו לרעב, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות. כלומר, הדין בר"ה הוא כולל הכל מכל כל, חיים ומוות, שבע ורעב, מלחמה ושלום, כי הדין הוא ליחידים ולכלל. והוא הדין כללי עקרוני, לכל השנה, על תנאי, שהרי האדם נידון בכל יום. ולפי זה, אפשר שרבינו יסביר מימרה זו, על המזונות הקצובין לו לאדם, כדין על פרנסתו האדם לאותה שנה, באופן כללי. לפי מצבו הדיני, בשעת הדין בר"ה, ודין זה יכולת להשתנות לרע או לטוב, במהלך השנה, בגלל שהאדם נידון בכל יום. ולפי הדברים שכתבתי, אין סבתירה בין הדברים הנפסקים בר"ה, ובין הבחירה החופשית שיש לו לאדם, ועל דרך התנהגותו של כל אדם במהלך השנה.