מה עושים כשהרב אומר דבר הסותר או/ו את המציאות או התורה
שלום,
לפי מה הבנתי, יש מחלוקת ירושלמי/בבלי במקרה שהרב אומר לתלמיד דבר הנוגד את המציאות ו/או נוגד את התורה. לפי הירושלמי אין שומעים לו אלא כאשר אומר על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל. אך במקרה שאומר על ימין שהוא שמאל ו/או על שמאל שהוא ימין אין שומעים לו. לפי הבבלי שומעים לרב בכל מקרה, גם אם הוא סותר את המציאות ו/או את התורה. לענ"ד ההלכה כירושלמי, הרי נכתבה מסכת שלמה על זקן ממרה וסנהדרין שטעה (אם אינני טועה)- מסכת הוריות. מה נקבע אם כן להלכה? אשמח אם הרב יוכל להביא גם מקורות של אחרוני אחרונים ובמידה שיש גדול דור שלא מסכים עם ה'מיין סטרים' אשמח אם הרב יביא גם את דעתו.
הנפסק להלכה הוא כדלקמן:
א. האזהרה שלא לסור ימין ושמאל היא מהוראת בית הדין הגדול (סנהדרין). וגם אז, אין הכוונה בדברים שהעובדות ניכרות לעין כל, אלא לדברים שנראים בעינינו כאומרים לימין ושמאל, או ההיפך. אחרי רבים להטות. ויש לנהוג כהכרעת הרבים.
ב. תלמיד שיושב לפני רבו, ורבו מטמא את הטהור, וכן ההיפך, חובת התלמיד לומר לרבו בדרך ארץ, ואינו צריך לנהוג בניגוד למה שהתלמיד מבין. אם התלמיד הגיע להוראה.