שלום יבוא לקראת מו"ר רצון ערוסי יצ"ו. הקדמה קצרה (קטע מתוך מאמרו של ד"ר יהושע מנחם רוזנברג "כאשר ה'אמת' מתנגשת עם ערכים אחרים) בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף טז עמוד ב מחלוקת נוספת הקשורה בבעיית האמת מול ערך אחר: "תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן ב"ש לב"ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרי' לה, כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה: מדבר שקר תרחק! (שמות כ"ג, ו) אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". ובתוספות שם ד"ה: כלה כמות שהיא - "ואם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוה אי נמי ישבחוה בדבר נאה שיש בה כגון בעיניה או בידיה אם הם יפות וב"ה אומרים ישבחוה לגמרי דכשמזכירין מה שיש בה לשבח מכלל דשאר לגנאי." ובד"ה ישבחנו בעינו או יגנהו בעיניו - "וב"ש סברי אע"ג דישבחנו בעיניו אין להם לחכמים לתקן להזקיק לומר שקר דהתורה אמרה 'מדבר שקר תרחק"'. בית שמאי עומדים על עיקרון האמת. הם מצטטים את מצוות התורה. אסור לשקר ולומר על כלה שהיא נאה וחסודה אם אינה כזאת. לעומתם טוענים בית הלל טענה מתוך מציאות החיים. הקניין כבר נעשה. האמת לא תשנה עוד את המציאות. וכשם שלא יעלה על דעתנו לגנות חפץ לבעליו, אחרי שכבר סיים את קנייתו, כך גם מן הראוי לשנות מן האמת ולרקד: 'כלה נאה וחסודה' לכל הכלות. מחלוקת בית הלל ובית שמאי המתוארת בברייתא בתלמוד הבבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א, מתארת באופן סמלי רבות ממחלוקות בית הלל ובית שמאי: "תנו רבנן: בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, שנאמר: 'בראשית ברא א - להים את השמים ואת הארץ' (בראשית א' א), ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר: 'ביום עשות ה' א - להים ארץ ושמים' (בראשית ב' א). אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית? שנאמר: 'הבונה בשמים (מעלותו) (ויתולעמ) ואגדתו על - ארץ יסדה' (עמוס ט' ו). אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם אדם עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא? שנאמר: 'כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי' (ישעיה ס"ו א). לדעת בית שמאי שמים קודמים. השמים מסמלים את האמת, את הדין. לדעת בית הלל ארץ נבראת תחילה. הארץ מסמלת את מערכת היחסים בין בני האדם, את הפשרה. השלום קודם לאמת. לפנים משורת הדין עדיף על מידת הדין. קפדנותו של שמאי בהלכה לא הביאה לקפדנות במערכת היחסים האישיים. דווקא שמאי הוא האומר: "... עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה, והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. (משנה מסכת אבות פרק א טו). בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף יד עמוד ב שנינו: "ת"ש: אע"פ שנחלקו ב"ש (בית שמאי) וב"ה (ובית הלל) בצרות, ובאחיות, בגט ישן, ובספק אשת איש, ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק, בכסף ובשוה כסף, בפרוטה ובשוה פרוטה, לא נמנעו ב"ש (בית שמאי) מלישא נשים מבית הלל, ולא ב"ה (בית הלל) מבית שמאי, ללמדך, שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: 'והאמת והשלום אהבו'." (זכריה ח' יט) ע"כ מהמאמר. * וזוהי תשובתך מרי לשואל (א' בשבט תשס"ה) בעניין דומה: התורה ניתנת מן השמים, וזהו עיקר אמוני. אולם היא ניתנה לבני אדם ולא למלאכי השרת. ועליהם ללמדה ולבארה באמת וביושר ולפי הכללים המקובלים. ולנהוג לפי המסקנות שהגיעו אליהן מכח עוונם. וזוהי האמת שעל פיה ינהג האדם, אף שחברו הגיע למסקנה אחרת, שהיא האמת, שעל פיה ינהג, לאחר שלא הצליחו לשכנע זה את זה למסקנה מוסכמת. וכשמדובר שאין סנהדרין שאמורה להכריע כל מחלוקת, ואנו מנועים למהיעזר בכח הנבואה לפרש את התורה ולהורות את ההלכה כי לא בשמים היא כעת, אף שניתנה מן השמים במעמד הר סיני, כי אם נסתיעי בנבואה לבארה ולהורות ההלכה ממנה, נחליף את התורה, חלילה, ע"י הנבואה כביכול, כפי שעשו מרשיעי ברית. ולכן אמרו חז"ל, שאין לו לאדם לחשוש שחכם פלוני הגיע למסקנה אחת, וחכם אחר הגיע למסקנה אחרת (עד שה' יסייע שהמחלוקת תוכרע בסנהדרין), כי אלו ואלו דברי אלקים חיים. מאחר ושבעים פנים לתורה, וכל אחד הגיע למה שהגיע באמת וביושר, ולפי מה שה' ציווה, כי גם אם נניח שהאחד טעה במסקה, הרי ה' הוא הפה שאסר והוא הפש התיר לנהוג כפי שהחכם הורה לך את ההוראה, אף שה' הורה לחברך לנהוג כרבו שהורה אחרת. כשם שה' הורה שארגז פירות ערלה, שאסורים באכילה ובהנאה, שנמצא בתוך מאתיים ארגזי פירות שאינם ערלה, ואותו ארגז אינו ניכר, שמותר לאכול מכולם, אף שבוודאי יאכלו ערלה, ואף שלא נתבשלו ולא בטל טעמה. וכיוצא בזה ה' ציווה שננהג כהכרעת הרוב בסנהדרין, אף שיכול להיות שדווקא המיעוט צודק. ותשובה נוספת (כח אייר תשס"ד):
ב. עליה לנהוג כמוך. אך אסור לך להתנגש עמו. אלא לכבדו. הן משום שהוא חמיך ואתה חייב בכבודו. והן משום שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. אלא עליך לעשות הכל בהצנע ולשם שמים. ולשכנעו בדרכי נועם, אם אפשר (?? סימני שאלה שלי...) לגבי החליטה, כדי שלא תהיה לכם בעיה כשהנם מתארחים אצלו. ועתה לשאלתי: יש לעיתים מצבים שבהם אנו נכנסים למצבים לא נעימים שלעיתים יכולים להגיע למחלוקות ולפגיעות אישיות. איני מדבר כמובן על למשל שתי משפחות חילונית ודתית שכאן "אין עצה ואין תבונה נגד ה"' כי זו בחרה לה בדרך אחת דרך ה' והשניה בחרה לה בדרך הפוכה. אלא אני מדבר על כך שישנם שתי משפחות דתיות שומרות תו"מ, אך מה לעשות, אלה נוהגים כהרמב"ם, אלה כשו"ע. אלא כרב עובדיה יוסף, ואלה כרב אלישיב ואלה כרב קאפח. ולכל אחד מנהגים שונים והלכות מעט שונות שאינן מקבילות. אך כולם ודאי פניהם נשואות לאביהם שבשמים ומקיימים מצוות לשם שמים. מקרה
א. משפחה אחת מקפידה על חליטה במלוא מובן המילה. לא יאכלו באולמות ובתי מלון אלא בשר שנצלה על האש, ולא יקנו בשר מוכשר חתוך אלא יחלטוהו קודם וכו' וכו'. אך מה לעשות, ייתכן ויקרה מקרה ויתארחו בבית דתי אשר נוהגים לפי הרב עובדיה למשל. והם מקפידים על בשר חלק "עטרה בית יוסף" אך אינם מקפידים על חליטה מכיוון שאין זה מנהגם ואין זה הלכתם. ובדר"כ כשמתארחים אנשי "הרמב"ם" אצל אנשי משפחת "יוסף" מכינים הם אותם ומבקשים מהם לעשות חליטה לפני בישול הבשר ואנשי משפחת "יוסף" עושים זאת ברצון רב ובשמחה אך באותה סעודה קרה מקרה ולא עשו מכיוון שלא ידעו שאנשי הרמב"ם באים. אך שמחו הם מאוד לקראתם אך לא היה בשר בבית אלא לא חלוט. מקרה
ב. ידועה שיטת מרי זצ"ל שאינו דן את הפלטה החשמלית אלא כאש ממש. ויהי היום, ובשבת בבוקר באו להתארח משפחת "קאפח" אצל משפחת "יוסף" ומשפחת יוסף אוהבים לשים חלה של שבת כחצי שעה לפני ארוחת השבת על הפלטה כדי שתתחמם ותהיה רכה וטעימה, וכן עושים לבורקסים ולאורז (יבש כמובן...) ויבואו להגיש לבני משפחת קאפח אוכל כדי לענג השבת עליהם במאכל ומשקה ואז... ועוד קודם לכן, עשה כב' הרב יוסף קידוש על יין "פומפדיתא" מתוק וכשר לשיטתו לברכה ולקידוש ויבוא להשקות לבני חבורת משפחת קאפח... (שאולי בערב יכלו לעשות קידוש בצנעה על הפת, כאן אין אפשרות זו קיימת) מקרה ג'. עניינים שבינו לבינה, צניעות וטהרת המשפחה. חומרה של משפחת "יוסף" אינה כלום אצל משפחת "קאפח" הנוהגים כהרמב"ם ונכון שאשה צריכה ללכת אחרי בעלה וכו' אבל בכל זאת ואפילו בתיאוריה... (בניגוד למקרים דלעיל שהם למעשה ממש!!!) יואל נא מרי לבאר. האם למרות כל ההקפדות האישיות בתוך המשפחה ומחוצה לה (במלונות אולמות מסעדות ואף בהתארחות אצל משפחות וכו') האם לא יאכלו זה אצל זה? האם יקפידו וישמרו כל אחת על הקפדותיה ויבדלו (בי"ת בקמץ) לגמרי? האם כשיש חשש לפגיעה בין המשפחות או האישים שזה לא אוכל אצל זה וכו'. האם יש מקום להקל? האם יאכלו בני קאפח לאכול בשר לא חלוט אצל משפחת יוסף? במקרה הספציפי הנ"ל? האם ישתו מיינו ויסמכו על קידושו של הרב יוסף אף שהרמב"ם דורש יין שאינו מבושל ולא מתוק לקידוש? האם יאכלו להתענג בסעודת שבת שהתחממה על הפלטה כפי המקרה שצוייר לעיל? או שמא יסתפקו בירקות (כי הבשר לא חלוט), לא יאכלו כלל (כי אין קידוש) וירעבו בשבת? האם יסתפקו בלחם רגיל או גבינה או איני יודע מה בסעודת שבת? (ובהנחה שהיה יין רמת הגולן...) והאמת והשלום אהבו.
תודה רבה למרי.