משום חיתון
לרב ד"ר ערוסי שלום,
בסיס שאלתי אינו להוראה הלכתית אלא לנסות להבין כוונת ההלכה. לכן, יש לי שתי שאלות:
1) ידוע הוא שהיום, בקרב קהילות ישראל, יש מערכות כשרות נפרדות עד שאלו אינם אוכלים משל אלו. לא רק מוצרי בשר, שיש בהלכה לגביהם עניינים וחומרות שונות, אלא כל מה שנמצא תחת אותה חותמת, עד חומרי ניקוי רעילים לכל חי. שאלתי היא האם כך היה גם לאורך הדורות?
2) בעניין יין נסך שאח"כ איסורו הורחב גם לסתם יינם ואפילו לנגיעת יהודי מחלל שבת. אם נאסר סתם יינם משום חיתון, דהיינו, משום שנסיבות הגשת היין עלולות להביא לקירבה הדדית שחלילה תביא לידי חיתון, מדוע מותרים שאר משקאות אלכוהוליים שמועדים יותר מן היין לבשם השותים ולהביאם לקירבה יתירה? ואם החשש אינו לעניין ההשתכרות מן השתייה אלא רק להימנעות מבילוי עם גויים, הרי שיש לאסור כל התרועעות שאינה עניינית עם גויים, אפילו אם המפגש מתקיים במסעדה כשרה למהדרין. לדוגמא, עבודתי בחברה בינלאומית הביאה אותי לסעוד עם גויים במקומות כשרים.
בתודה על תשומת ליבך, שלמה. נ. ב: מדוע בצד התואר רב לא נמצא תואר הדוקטור שלך?
1. הבסיס לכך היה קיים כבר בימי ב"ש וב"ה, שלא נמנעו לאכול זה משל זה, על אף ההבדלים ההלכתיים שהיו ביניהם, בגלל שהיו מודיעים זה את זה, אם המאכל כשר לפי השיטה ההלכתית של האדם האוכל. אכן חומר ניקוי לפי דעתנו אין חשש איסור. אולם חומרי ניקוי רעילים - יש להיזהר בשימושם, שלא יישאר משהו מן החומר בכלי, כי חמירא סכנתא מאיסורא.
2. יין נסך אסור מדין ע"ז. סתם יין נסך הוא גזרה מדרבנן, ונחלקו הפוסקים אם הגזירה שגזרו חכמים היא בגלל חומרת ע"ז או בגלל חשש חיתון. אבל ללא כל קשר עם סתם יין נסך, כבר ביאר רבינו, מאכ"א, יז, ט - י, שיש דברים שאסרו אותם חכמים משום חשש חיתון, וביניהם מסיבה עם גויים, ואפילו במשקאות שאינן ראויים לניסוך. אבל שאר המשקאות נאסרו, רק במקום המכירה, בגלל הסעודה המשותפת, שהיא מנוף לקירוב לבבות ולחיתון. לא כן כשאדם קונה משקאות אלכוהוליים כשרים תוצרת גויים, ושותה בביתו, שאין בכך איסור. נ"ב. אני כשלעצמי, משתדל לא להשתמש בתואר רב ולא בתואר דוקטור. ואחרים הם שמצמידים את התוארים שנראים בעיניהם.