1-3. דע שאיסור מסייע בידי עוברי עבירה תלוי בנסיבות החיים, במקום ובזמן. וברור שבימינו להבדיל מימי חכמים, מלאה הארץ זימה וכפירה בכל מקום. ע"י הרבה אמצעים מחשב ואינטרנט ופרסומים ברחובות ובשווקים, ופליירים שמונחים חדשים לבקרים בתוך תיבות של בני אדם. ולכן יש מן הרבנים שמפרסמים דברי תורה פרשת השבוע (אני סירבתי לעשות כן), בעיתונים חילוניים, וזאת כדי להשפיע על ציבור קוראים, למרות שיש באותם עיתונים זימה וכפירה. ואולי בגלל דבריהם לא יגיע הקורא למקורות זימה וכפירה, ובוודאי הכרע בשאלה זו, אם לנסות להשפיע ולהציל, או לחשוש מאחרים שייכשלו. זאת ועוד, בנסיבות של ימינו, נצטרך לאסור למכור מחשבים, פלפונים, וידאו, בגלל האפשרויות שיש בהם לזימה ולכפירה. ואסור לעבוד בבית מרקחת בגלל שיש ויצרכו סמים, וכדורי זימה ועוד. ואסור לאדם לעבור כנהג בתחבורה ציבורית, בגלל הנשים. וגם מנהל בי"ס חרדי לבנות אסור לו בגלל המורות והבנות, ועוד ועוד. ולכן, מורה ההוראה ישקול במאזני פלס כל מקרה לגופו, כשהאיסור הוא רק מסייע בידי עוברי עבירה, ויורה את ההוראה ההולמת.
4. דברי הרמ"א אלו, לא חששו להם למעשה. כפי שכתב המ"ב, שו"ע, או"ח, שיט, ס"ק סז, ובביה"ל ד"ה מפזר. ובאמת שאפילו מבחינה עיונית אי אפשר להבין דברי הרמ"א, שהרי איסור זורה שהרוח מפזר המוץ מתוך זרעוני הדגנים, והיא מלאכה ממלאכת הברירה. לא כן אם יש ברחת רק מוץ בלי זרעונים, אין איסור להשליכם לאוויר, והרוח מפזרם, כי אין בכך שום ברירה. אלא א"כ עושה זאת מרה"י לרה"ר, ומדין מוציא.