ידועה לי גישתו זו של מורנו הרב יוסף קאפח, ומבחינה עקרונית היא נכונה. אף שיש חולקים עליה. אבל מבחינה מעשית אני נוטה להחמיר, בגלל המצב הפרוץ ששורר בתחום ניתוחי מתים בארץ, שלא בכל מקרה אחרי הנתיחות מביאים אותם איברים לקבורה. ומעשה שהיה כך היה. לפני שנים רבות, עו"ד מסוים פרסם מודעה בעיתון בו הוא מסר את פרטיו האישיים ומספר הרישיון שלו, והפנה את הקוראים שילכו לבית חולים מסוים וימצאו באשפתות ובמקומות שונים איברים מתים מתגלגלים. והצהיר, שאם הדברים לא יימצאו כאמתיים, שיתבעו אותו ושידרשו ממנו שלילת רישיונו. והוא לא נתבע ולא נשלל רישיונו. והדברים מדברים בעד עצמם. כללו של דבר. אכן כוחא דהיתרא עדיף, אבל הני מילי לבני אדם שהם שומרי הלכה, אשר נהנים מן ההיתר, ונזהרים מן האיסורים, ומדקדקים בכבוד המת ובקבורתו. ושוב מעשה. ביקרתי בבי"ס לרפואה מסוים ורופא הרצה בפנינו על גוף האדם והחזיק בגוויה של מת, והתבדח, חתך חתיכה, והזיז מימין לשמאל הגוויות לצורך הצטעצעות, ולא לצורך ההרצה. והביא ארגז עם עצמות ושפך אותם על השולחן, באופן מבזה. וד"ל.