תורה היא וללמוד אני צריך...
לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א,
1) בהלכות מגילה וחנוכה פרק ג', הלכה ד' פסק רבינו:... שֶׁכָּל וַדַּי שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, מְבָרְכִין עָלָיו... הלא ניתן להבין מכאן שלמרות שאין זכר לברכת טבילת כלים בחיבור, יש לברך כאשר אנחנו יודעים בוודאות שהכלי טעון טבילה ללא ספק?
2) בהלכות שבת פרק ב', הלכה כא; פסק רבינו:... וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן כְּשֶׁהֵן מְהַלְּכִין, הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָרֹב... בהלכות איסורי ביאה פרק יט פסק רבינו:... שֶׁכָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן לְהִתְגַּיֵר, חֶזְקָתוֹ שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָרֹב... לצערנו ידוע לנו היטב מה מצב הצניעות בצה"ל ומקרי אונס הם אינם חריגים בכלל. אם - כן הלא דין "כל הפורש מן הרוב פורש" יכול לקבוע כי כל בת המשתחררת מצה"ל הינה אסורה לכוהנים?
3) במסכת יבמות דף סב עמוד ב' כתוב:... ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו... בהלכות אישות פרק טו, הלכה יט פסק רבינו:... וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ... האם ידוע למה לשון רבינו בסדר הפוך מלשון הגמרא ההיא? האם יש נפקא מינא הלכתית לכך? בברכת התורה, אליעזר
1. לפי רבינו, אליבא דהסבר של מורנו הרב יוסף קאפח, טבילת כלים היא אמנם מדרבנן, אבל היא רק לסימן היכר, ואינה חובה ככל החובות של חכמים, אלא חובה קלושה. ראיה לכך, שיהודי שקנה כלי מגוי, וטרם הטביל הכלי, יכול היהודי לתת הכלי במתנה לאותו יום, לגוי, והגוי משאילו ליהודי, והיהודי רשאי להשתמש באותו כלי בלי טבילה. ובאמת, שלא זו בלבד שלא מצאנו ברכה מיוחדת לטבילה זו בדברי רבינו, אלא אפילו, בתכלאל, לרבות תכלאל עץ חיים, שהביאו ברכות מצוות רבות, לא זכרו כלל ברכה לטבילת כלים.
2. לא הבנתי שאלתך, מדוע דווקא חיילת בצה"ל. כל אישה שבאה להתחתן, וכבר נבעלה, נחוש שמא נבעלה לאדם שאסור עליה בנישואין, ותיאסר לכהן. ואין אנו חוששים לכך, כי הרוב בארץ, וכל שכן בצה"ל הם יהודים, וסתם יהודי מותר לנבעלת ע"י קידושין, ורק אסור לה בלי קידושין. וא"כ אדרבה, כל הפורש מן הרוב פורש, ואם נבעלה נבעלה, מן הסתם ליהודי שמותר לה ע"י נישואין, ואינה פסולה לכהונה, מדין זונה.
3. הואיל ורבינו ערך הדינים שיש בברייתות, או בתלמודים, לפי סדר שיש בו היגיון ועניין. ובא להשמיענו שהציווי לכבד את אשתו יותר מגופו, הוא זה שיש בו חידוש, שהרי הציווי על הבעל שיאהב את אשתו כגופו, אינו שונה מן הציווי הכללי, ואהבת לרעך כמוך. עיין ב"י, אה"ע, קנד, שהביא בשם רבינו שמחה, שבעל שמכה את אשתו, מנדים אותו ויש שקוצצים ידיו, יותר ממה שמחמירים מאדם שמכה את חבירו, משום שהבעל נצטווה לכבד את אשתו יותר מגופו. וכן הכיבוד של אשתו הוא בעל משמעות מעשית, כסות נאה, יותר משלו וכו', וכן אוכל טוב יותר משלו, שאם הוא אוכל פת קיבר, ייתן לאשתו לפתן ושמן, עיין חלקת מחוקק, שו"ע, אה"ע, ע, ס"ק ג.