1. עיין בדברי מארי, שבת, יד, א, אות ב, שרבינו פירש סרטיא ופלטיא, מדברות ויערות ושדות. כמו כן, לדעת שבימיהם הערים היו קטנות. שכונה נקראה כל שלושה בתים, והיו ערים שנקראו עיר היחיד, שבנה אותה או קנה אותה יחיד. ולכן היה זה שכיח שרחוב או דרך היתה מפולשת מתחילת העיר ועד סופה (שכאמור, היא היתה קטנה), עד לשדה הסמוכה לעיר, ואשר הקיפה את העיר. נהפוך הוא בימינו, שהערים גדולו ויש רחובות רבים, ואין כמעט רחוב מפולש עד לשדות, כי לערים המוניות, יש להקל בימינו.
2. לאור האמור לעיל, אפשר שכן, כשאר כביש בינעירוני באמצע המדבר, או השדה, כדברי מארי, שבת, יז, י, אות יז.
3. עיין דברי מארי שם. צורת פתח כסתום דמי כשהוא מסביב ליישוב או חצר, אבל לא לסתום רה"ר שאינה ביישוב או רה"ר שחוצה עיר לשתיים, באופן שכל חצר נחשב לעיר בפני עצמה.
4. אם הבנתי שאלתך, השו"ע והאחרונים מפרשים שצורת פתח, כפי שנאמר בהלכה, כפשוטה, קנה מכאן וקנה מכאן, וקנה על גביהן. ומארי בדעה שגם מן הצד כמו עמודי חשמל, נחשב כקנה על גביהן.
5. כתב רבינו בפיהמ"ש, פ"א, עירוין, שהאמלתרא מחמת פלאיותה, מסתכלין בעוד שנרות דולקים הם דבר שבשגרה.