רוב מפרשי המקרא אינם מתייחסים לכתוב "יום הולדת את פרעה", ואילו חלקם מסבירים שמדובר בחיות להולדת בנו. וחלקם מפרשים יום הולדת, או יום שעלה למלוכה והחגיגות נועדו לחלק את מלכותו. וכולם מסכימים שהמדובר בהיד בעל לשון יחידאי במקרא. ובמהלך הזמן במיוחד בתרבות המערבית, אשר שמה את האדם במרכז נשתרש המנהג לחגוג ימי הולדת. לעומת זאת דרישת היהדות מכל יהודי באשר הוא לשאוף לשכליות מידותית. לצורך השגת מטרה זו חייב האדם להרבות בלימוד תורה, ולכן ניתנו לו שבתות וימים טובים, על מנת שיוכל להתפנות מעיסוקו היומיומי לפרנסתו וילמד תורה. מכאן שאם היהודי השואף לשלמות מנצל יותר ויותר ימים להשקיע בלימוד תורה לצורך הכשרת המידות, הרי ששכרו גדול. במיוחד אם אותם ימים יזכירו לו עבור מה ניתנו לו החיים מאת הבורא ית"ש. לעומת זו, אם האדם יבזבז את ימיו לניצול מילוי כרסו והתעלמות מחסדיו של הבורא הנותן לו וחיים, עליו יאמר: "ולשמחה מה זו עושה"? אולם בתורת האצטרולוגיה ייחסו חשיבות ליום הלידה, לעניין מערך המזלות, שלדברים הוא קובע את גורלו של האדם. ולפי אמונתם והתנהלותם האדם נתון למזל, ואין לו בחירה חופשית. וישנם מחכמי ישראל הסוברים שאכן: "יש מזל לישראל" ומידותיו של האדם נקבעים עפ"י המזלות והכוכבים, אבל חכמי ישראל אלה הסוברים שיש בכוחו של היהודי להתבר על מידותיו ותאוותיו ולשנותן. ואילו לגבי יום פטירת האדם, יש שנהגו להזכיר נשמת הנפטר ביום הזיכרון של המת (הקרוי "יארצייט"), יש שכתבו הטעם הוא שהמתים צריכים כפרה, ולכן נוהים להזכירם ולפסוק עליהם צדקה. ויש שכתבו הטעם הוא והחי ייתן אל לבו.