לק"י, שלום לכבוד הרב,
א. בפרק א' הלכה ז' כותב רבינו שאם בירך בליבו יצא (בדיעבד). בפרק ח' הלכה י"ב כותב רבינו שאם שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה - בולען ומברך בסוף. שאלתי היא מדוע לא יברך בלב וייצא בדיעבד הרי לעניות דעתי זה עדיף מלבלוע בלא ברכה? (לגבי "מברך בסוף" מפרש מורי שמדובר על ברכה אחרונה). האם ניתן לנהוג כן לכתחילה (לברך בלב במקרה כזה)?
ב. אדם שאוכל בבוקר עוגה אפויה (מכילה קמח, ביצים, שמן וכו') או בסקוויטים, ומתכוון שזוהי סעודתו ל -3-4 שעות הקרובות - האם לפי רבינו צריך ליטול ידיים ולברך המוציא וברכת המזון (מאחר ונכלל כקביעות סעודה)?
א. כשהמשקה בפיו, אינו יכול להוציאו בחזרה, או לדחקו לשולי פיו, כמו אוכל מוצק, כי אם יוציאו יימאס ויישחת. ואינו יכול להשאירו בפיו, שמא יסתכן, כי אפשר שהמשקה יחלחל ויחדור לקנה הנשימה. ולכן בולעו, ואינו מברך שמא יסתכן. כי שמא יקדים קנה לושט. ויברך רק ברכה אחרונה. הואיל ואין היתר לברך ברכת הנהנין אחר שכבר גמר ליהנות. כי מדובר שאין לו עוד מאותו משקה. ונראה, שאם היתה בפיו כמות קטנה של משקה, באופן שיכול להשהותה בפיו מבלי שיסתכן, ויהרהר ברכה בלבו, שיעשה כן, כי שעת הדוחק כדיעבד דמי. והגר"ע יוסף פסק כן, ללא חילוק. עיין ילקוט יוסף, כרך ג, על שו"ע, קעב, א.
ב. אם זוהי ארוחת בוקר שלו, לפי רבינו, יטול ויברך המוציא בברכת המזון.
