כתובה בבית בני הזוג - מנהג קהילת תימן
שלום כבוד הרב,
קראתי כי בני זוג אשר הכתובה אינה מצויה בביתם המחלוקת הדבר פוגע ואינו מומלץ כלל ועיקר. במקרה שלנו הכתובה מצויה אצל חמתי (אמא של רעייתי) אשר שומרת על הכתובות של אשתי (כמו גם על הכתובות של יתר בנותיה של חמתי/אחיותיה של רעייתי). מהו המנהג בקרב קהילת תימן? האם יש להחזיר את הכתובה לביתנו ולהוציאה מרשות חמתי? ואם אכן עלינו לאחסנה בביתנו, האם לאחסנה במקום מוצנע או ניתן לתלותה במקום גלוי? אציין כי אני בן לאבא ממוצא תימני ואם ממוצא מרוקאי. אשתי הוריה שניהם ממוצא תימני. כל טוב,
לא המזוזה ולא הכתובה נחשבות לקמיע. המזוזה שומרת על אופיו האמוני והמידותי של האדם הנכנס לבית, שזוכר בכל עת את אביו שבשמים. ומתנהג בהתאם. והכתובה היא שטר ערובה, שתכליתו להן על האישה, שלא תהא קלה לגרשה ע"י בעלה. ועל שטר יש לשמור היטב, לעת הצורך, אם יתהווה צורך בדבר. ולכן נהגו שאם האישה (החמות) שומרת על הכתובה ויפה אתם עושים. וכך נהגו אבותינו. וזאת צריכים לדעת, שאם השטר אבד, אסור לבני הזוג לקיים יחסי אישות. בגלל שבלי שטר הכתובה, קלה האישה לגרשה ע"י בעלה, וביאותיו ביאות זנות. ולכן בני זוג שהכתובה אבדה להם, עליהם לפנות לרבנות כדי שייכתבו להם כתובה חליפית, שנקראת כתובה דאירכסא.